נתחיל במשהו חיובי
שלשום ראיתי עם נמרוד בסינמה סיטי את אילי ובן.. הסרט ישראלי החדש..
אני מודה שאני לא מאלה שרואים סרטים ישראלים בקולנוע בד"כ ודי חששתי
שזו תהיה דרמה מעפנה וכבדה - לא שאני לא רואה סרטים כאלה - אבל ספציפית
אתמול לא התחשק לי משהו יותר מידי כבד..

אני חייב לציין שהסרט הפתיע אותי לטובה!
היוצרים לא נתנו לו לשקוע למחוזות הדכאון הצפויים מהתסריט אלא דאגו לרענן
עם לא מעט רגעים קומיים, חלקם מוכרים מאוד מהווי בית הספר והילדות (החיים
בתור ילד הם כלכך הרבה יותר פשוטים בד"כ.. שזה מצחיק ) כאילו לשמור על
קו יחסית חיובי בתוך כל הבלאגן שהדמות הראשית עוברת עם עצמה והסביבה.
 
איכשהו, אפילו מיקום הסרט באולם 5, שהוא כמדומני האולם הקטן ביותר במתחם
תרם לאוירה הנוחה (ביתית? ) במהלך הסרט ואפילו לא היה צורך בהפסקה..
הסרט זרם יופי ויצאתי עם הרגשה טובה ממנו.
 
הגעתי מוקדם (להזכירכם אני עובד בהרצליה לייד מחלף סירה, מרחק 2 מטר וקצת)
אז נכנסתי לסופר הענקי שיש שם חשבתי לקנות לעצמי משו לנשנש, אבל איכשהו
מצאתי את עצמי לייד הסקשן של טלויזיות, מכשירי חשמל ושאר מרעין בישין..
בחלק מהטלויזיות שודר משהו שאני לא זוכר ובחלקן שודר הסרט "ליגה משלהן"
(תודות לגברת הזו שהזכירה לי את השם) עם טום הנקס,ג'ינה דייויס ואף מדונה, מיודעתנו
בעברה הלא מחמיא ויזואלית.
 
הסרט היה לקראת סופו, במשחק הגמר מלא אמוציות שנגמר בהפסד הקבוצה אחריה
עוקב הסרט, ואז כמה דקות לפני הקרדיטים: (נא לקרוא במבטא ערסי)
"אני אומר לך בית"ר מנצחת"
"לא יפתיע אותי אם דווקא סכנין תנצח אני אומר לך הכל יכול להיות"
"בלה בלה בלה"
ואז אחד מהם, ואני משער שהוא עובד שם אחרת זו בהחלט סוג של חוצפה, לוקח את
השלט ומעביר לערות שמשדר את המשחק, ובעודי מתרחק מהמקום אני מבחין באיש
שאחראי על הסקשן הנ"ל מזדרז לכיוון תוך כדי:
"מה אתה עושה אני רואה את הסרט!!"
"אבל יש בית"ר.."
 
התרחקתי מהמקום אז לא ממש שמעתי מה היה בהמשך המהומה..
 
אם כבר הזכרתי את מדונה,
היום בבוקר בעודי שועט בנתיבי איילון הבחנתי בשלטים לבנים מרובעים סטייל "הבר מצווה
של ביטון" או "החתונה של עירית ואופיר" לאורך כמה קילומטרים המכוונים את הנוסעים אל
"ההופעה של מדונה"..
לא יודע זה שיעשע אותי..
לא זכור לי דבר כזה מאף הופעה אחרת בארץ..
אולי זה בגלל שהיא מתה על ישראל וקבלה, ואנחנו כלכך אוהבים לאהוב אנשים שאוהבים
אותנו אז זיכינו אותה בעוד ביטוי של ישראליות.
 
זה כבר כמה ימים שבצוותא תלויה מודעה: על חשבון המזמים תהיה אווו לא תהיה הופעה..
(סתם.. תמיד כשאני מתכוון לכתוב את המילים "כבר כמה ימים" אני נזכר בשלמה..)
בכל אופן,
אז כבר כמה ימים שהמחשב שלי מתחרפן לאיטו, וכל תיקון מוביל לקילקול אחר שמוציא אותי
מדעתי באופן איטי אך עיקבי..
היום החלטתי שאני מסיר את כל מה שקשור לאפליקציה שאני מתכנת איתה ומתקין מחדש כי
אין לי שמץ של מושג איפה בדיוק הבעיה וגם לגגל את זה לא ממש מוביל לפתרונות מועילים.
תחזיקו לי אצבעות..
(כן, גם ברגליים... ואם זה מגיל אתכם שימו גרביים)
 
היום בבוקר שוב קמתי מאוחר, ושוב התפללתי בכולל..
אחד הדברים שאני אוהב כשאני מתפלל שם זה השיעור של הרב בבוקר..
אחד האנשים שהם הכי נחמדים שאני מכיר.
הוא מעביר את הנושא נורא יפה, פשוט ובהיר וניכר שהדברים באים מהלב ומתוך אכפתיות
רבה, בייחוד כשהוא מדבר על ענייני מוסר, אהבת האחר וכו.
היום למשל הוא דיבר על כמה שזה מסוכן לפגוע באנשים אחרים וכמה שזה יכול לגרום לעיכובים
בדברים חשובים בחיים אם לא ביקשנו סליחה מאותו אדם והוא לא מחל לנו או אף מקפיד עלינו.
בד"כ אנשים נזכרים בדברים האלה ככל שראש השנה ויום כיפור מתקרבים..
אני משתדל מאוד להקפיד על זה כל השנה..  אחרת..
זה כמו מפעל מזהם שחודש או שבועיים לפני בדיקה שנתית מתקין פילטרים, דואג לטיפול נאות
ברעלים וכו כדי לעבור את הביקורת בהצלחה בלי לקבל קנסות או הערות וכו..
אוקי .. אז המפעל עבר את הביקורת..
אבל מה עם כל שאר 11 החודשים שבהם זיהמת והרעלת את הסביבה..
הרי זה לא שהנזק הזה נעלם.. הוא לא התבטל במחי ביקורת טובה..
אז כן המצפון של בעל המפעל אולי קצת נקי.. אבל עמוק בפנים.. האם הוא באמת שבע רצון?
האם הוא לא מרגיש קצת קצת לא טוב עם כל הרעל הזה?
 
חשוב מאוד לא לזהם את הסביבה שלך כל השנה ואם טעית איפשהו אז לעשות את המיטב
כדי לתקן ולשפר לעתיד.

נ.ב (12:05)

כמעט שכחתי,

עברתי למשרד משלי, קצת יותר קטן אומנם אבל רק שלי

קצת מחניק פה כי לא מזמן סיימו לצבוע ולשים שטיח שמדביקים אותו

עם חומר רעיל כלשהו שגם מחניק..

אז אני מפעיל מזגן וקופא מקור עד שהריח יעבור.

אני עדיין מחכה שיחליפו אחת הנורות, ישיגו לי פח זבל ויתקינו

את הלוח שעם והלוח המחיק.