חיפשתי איזה קובץ והגעתי בקליק שגוי לספריה עם תמונות ישנות..

תמונות מלפני יותר מ4 שנים..

התחלתי לעבור עליהן..

מקומות... אנשים.... טיולים... אירועים.... 

יש דברים שמרגישים לי כאילו קרו לפני שנה או גג שנתיים והינה אני

רואה שהם קרו הרבה הרבה קודם... וזה נורקא מוזר לי..

למשל השיפוץ שההורים שלי עשו בבית... לפני 4 ומשו שנים.. וואו

מרגיש כאילו הזמן עף..

תמונות שמזכירות לי ימים אחרים... עבודה אחרת...

למשל תמונות שלה.. 

ורק לראות אותה מחייכת מחזיר אותי הרבה הרבה אחורה.. והינה

הצחוק המתגלגל שלה פתאום מתגלגל לי בראש... קופץ מפה לשם

כמו חיה בכלוב שפתאום יד נעלמה הזיזה את הדלת... והינה היא

כבר מתרוצצת לה בכל מקום נהנת מהחופש הפתאומי שנפל בחלקה..

גם אם קצר..

אני רואה את האנשים בתמונות וחושב איפה הם היום.. ואיפה אני

ואומנם דברים השתנו.. אבל... תחלס... לא הדברים שבאמת חשובים..

התפאורה אולי קצת השתנתה.. 

הצבעים.. 

הקולות..

אבל התפקיד נשאר בעינו... 

לא מצליח להשיג קידום .. להמשיך הלאה.. לעלות שלב..

אני נזכר בשיחה ההיא... באותה שבת חתן...

והינה... אני..

נמצא באותו מקום שנשוא השיחה היה.. 

אני רק מקווה שהישועה שלי לא תחכה כלכך הרבה זמן

אני מתפלל עבור זה המון..

מקווה שאולי השנה..

הלוואי.

הברונכיט עברה..

נשאר שיעול..

וכדורים שאני צריך לסיים..

וגם כיפור עבר..

אני כל שנה מפחד מיום כיפור.. מהבחינה המנטאלית וגם מהבחינה

הפיזית.. אני מגיע די תשוש לסוף... בקושי עומד..

אבל אז נכנס הרב דיין ומכניס לנו אנרגיות ... לפעמים לא יאמן..

ואז... לקראת הסוף של "אל נורא עלילה"... שם זה קרה..

ואני מקווה שזה היה סימן טוב

ואני מקווה שהפאשלה שהיתה לי יום אחרי לא תהרוס הכל.

סוכות מתקרב..

אבל השנה אין סוכה

בינתיים יש 75% מארבעת המינים.

אולי נישן מוקדם היום?

לשם שינוי..

אני המום מעצמי..

אני לא מבין איך אני תמיד מביא את עצמי לעשות דברים שאני לא רוצה..

בעצם, הפעם אני כן יודע, לא רציתי לפגוע בה, שזה דימתנשא מצידי, כי מי אמר שהיא בכלל

היתה נפגעת?!

מצד שני אם היא הסכימה לדייט נוסף..

הייתי פשוט צריך לומר לה שהיה נחמד והכל אבל זה לא זה..

במקום זה שאלתי איך היה לה והיא אמרה שהיה נחמד ואז היא חבטה חזרה אלי כששאלה

אז מה דעתך??.. אני אסכים אם מה שאתה תגיד..

וכמו מטומטם הצעתי שניפגש שוב..

למה?! וואט דה פאק איז רונג וויט מי?!

לפעמים יש סרטים כאלה שרואים רק בטלויזיה, ויש בהם דמויות כאלה שכתובות כלכך טוב

והשחקן/נית שעושים אותם נופלים לתוכם כמו כפפה..

וממש בא לך להכיר את הדמות.. רצוי מכוסה באדם שמגלם אותה.. או משו דומה..

למשל, יש סרט בשם "מסתרי פיטסבורג" שמסתיים עצוב , לפחות מבחינתי, ויש שם בחורה

מהסוג הזה ש... גם אם תשפוך עליה כל טינופת אפשרית היא עדיין תצא כזו.. כמו מישהי

שבא לך רק לחבק חזק .. סוג של להגן כזה אפילו שהיא לא באמת צריכה..

והיא משחקת את הדמות שלה טוב..

בחורה שהיא אמיתית איתך.. ועם הרגשות שלה..

עדינה.. (אני אוהב אותן קטנות מסתבר..) יצירתית..

וגם קצת-הרבה מופרעת..

כן נו..בדיוק מה שאני מחפש..

יש כאלה במציאות.. איפה הן לכל הרוחות?!

(האמת שבסרט היא נראית יותר טוב.. הייתי מוריד אותו ומצלם משם אבל אין לי כח לזה..)

אחרי כל דייט כזה אני כל פעם מאבד את הביטחון שאני אי פעם אמצא אהבה אמיתית

שאני אמצא מישהי שתתלהב ממני כמו שאני אתלהב ממנה

שאני אמצא בחורה שמוצאת חן בעיני ושאני מוצא חן בעיניה

שאני אמצא..

אני תמיד מאפשר לתאורים ולסיפורים להשפיע לי על הדמיון וכמעט תמיד זה לא עובד

למעשה עד היום אתה פעם אחת שהבחורה עלתה על התיאור והיתה פשוט מדהימה..

והיתה עוד בחורה אחת.. זו שהכינה לי לאכול..

אני רוצה דייט שיימשך שעות

ששנינו לא נשים לב לשעה בכלל

ושנינו נהיה להוטים לפגישה שניה.. שלישית.. ורביעית..

ולחשוב שיצאתי מוקדם מהעבודה,

לחשוב שאפילו חשבתי לקנות חולצה חדשה

לחשוב שחשבתי שאני ארגיש לא לרמתה..

לפעמים זה פשוט מרגיש כמו סרט רע..

(הפגישה לא היתה רעה.. אבל נמאס לי מהסטטוס קוו הזה..)

כל פעם שאני רואה את הסרט הזה, אני יודע שאני אשנא את הסוף, אני יודע שאני
אסבול, אבל כנראה שאני מאלה שמוכנים לסבול בשביל משהו טוב..
 
אני מאוד אוהב את הסרט הזה, או יותר נכון עד ה5 דקות האחרונות..
סרט מקסים, משעשע, רומנטי, סרט שעברתי בחיים הפרטיים שלי רק קצת שונה..
 
בסרט הזה התאהבתי בשחקנית שרליז טרון.. היא תמיד מזכירה לי את אנה..
 
אבל הסוף..
הסוף תמיד קורע לי את הלב.. שורף לי.
 
היא אומרת לו במהלך הסרט שהוא אנוכי אבל.. זה בדיוק מה שהיא עושה בסוף..
אנוכית..
 
איפשהו אני שונא את זה גם בגלל שהפחד הכי גדול שלי היום.. או אולי בכלל
אני לא יודע, זה שעד שאני אזכה באהבה כזו.. אני אאבד אותה..
בעצם הפחד הכי גדול שלי זה שאני לא אזכה שמישהי תחזיר לי אהבה אי פעם.
 
ובכלל לא התכוונתי לכתוב על זה היום. בכלל התכוונתי לכתוב על דברים אחרים
אבל חזרתי הביתה ודפדפתי בערוצים ונפלתי בדיוק על ההתחלה וידעתי ששזה ייגמר
ככה.. אבל היא כלכך מקסימה בסרט הזה.. איך אפשר לסרב?..
 
בכלל התכוונתי לכתוב ששוב הייתי אצל רופא השיניים היום (אחרי שכל אחד מאיתנו
בתורו דחה את התור .. אני לא חושב שאי פעם היה לי תור שלא דחינו.. אולי שניים)
ושוב עליתי לצומת ספרים לבחור ספר ולקרוא.. אני כלכך אוהב את זה..
לשבת שם בשקט.. באוירה המושלמת הו שהם יצרו שם.. הצליח להם..
והיום שוב מצאתי ספר והספקתי לקרוא כמעט חצי ממנו.. התלבטתי אם לקנות או
פשוט לחזור לשם איזה יום ולסיים.. או לא לסיים בכלל, כי קראתי עד החלק הכי טוב
ומשם זה יכול רק לרדת.. אולי עוד טיפה לעלות אבל רק טיפה..
אני מכיר ספרים כאלה..
את הסיפור הזה..
וזה לא יעשה לי טוב..
אבל מצד שני , עובדה הזו אף פעם לא עצרה אותי.
 
רציתי לכתוב שאנה הופיע פה ביום חמישי בהפתעה, וביטלתי את הסרט עם דפי כי
זה היה חשוב, והיא רצתה קצת לצאת ולהתפרק ויצאנו למועדון עם עוד חברה שלה
מרינה וחבר שלה (לימה לימה בלילינבלום) ו.. והיה לי כל-כך כייף..
ובדיוק באותו בוקר כתבתי לה שאני מתגעגע נורא..  אחרי ששאלתי אותה מה המזג אויר
באורשלים אל קודס כי ההורים שלי מתכוונים להגיע לשם לחמשוש..
 
היא הכאיבה לי , לפעמים אפילו מאוד .. במהלך כל השנים האלה שאנחנו מכירים
אבל מצד שני היא גם נתנה לי המון דברים שלא הייתי מקבל מאף אחד..
אבל לא בגלל זה אני כלכך אוהב אותה והיא כלכך חשובה לי..
אני לא חושב שהיא יודעת עד כמה היא חשובה לי..
והיא באמת כלכך חסרה לי.. כל פעם שהיא הולכת או שאני נוסע לשם וחוזר.. אני רוצה
לא לעזוב.. או שהיא תחזור לתל אביב.
 

רק איתה יכולתי ללכת למועדון ולרקוד בחופשיות.. ולהנות כמעט מכל רגע..
וגם אותה אני כלכך פוחד לאבד.
 
כל פעם שמישהו שואל אותי נו מתי חתונה
או כשדוד שלי שואל אותי נו מתי תביא איזה אחד קטנצ'יק כמו הנכד החדש שלו
כל פעם כזו אני מרגיש מסמר מפלח לי את הנשמה
כל פעם שאני שומע על מישהו יותר קטן ממני שהתחתן או כבר יש לו ילד אני שמח
בשבילו וסובל בשבילי..

אתמול ראיתי את דמדומים 2 עם דפי אחרי העבודה, וגם נהנהתי כי עשינו גם קצת

שופינג..

אחלה סרט.. למי שאוהב את הסגנון האיטי הזה אבל עדיין עם אקשן ומתח (וכמובן

חתיכים שווים עבור הבנות).

דפי מגניבה.. כבר אמרתי אני חושב.. קבענו שנראה גם את השלישי יחד.
 
אני צריך לקום מוקדם מחר, אבל כל מה שבא לי לעשות זה לישון ולא לקום.