איזה ערך יש לעמקות בעולם של רדידות ושטחיות

מה שווה יופי פנימי בעולם של יופי חיצוני

דומה הדבר לסוחר יהלומים בשוק הפשפשים

דווקא הבחורים הטובים נתקעים, הוא אמר..

זה חדש לך שאנחנו מעדיפות קשוחים? היא שאלה רטורית..

אני שונא לשחק משחקים, והעולם כולו מגרש של זיופים

הכל מסיכות והעמדת פנים..

ואז אתה פוגש בכנות עד כאב... 

דיבור אמיתי ללא כחל וסרק

ואתה לא מאמין שזה אמיתי

ואתה חושד ובודק שוב..

כשאתה סופסוף משתכנע והופך למאמין

משהו בך שקפא על מקומו וכמעט נשכח

לפתע מראה סימני חיים..

וכאילו רק לזה חיכה הנבל..

חוכך את ידיו מאחורי הפרגוד

מחכה לרגע המתאים

לשלוף את חרבו.. 

לגדוע את הפרח באיבו.

המסך עולה..

הקהל מתפזר..

ההיה זה חלום?

תודה שהשתתפת

היית נהדר

תבוא גם מחר.

כל השבוע האחרון היו לי חלומות זוועה... אבל ממש.. כלומר

כשאני כבר חולם בד"כ יש לי חלומות די הזויים.. אבל בשבוע האחרון

זה היה סוג של שבירת גבולות לגמרי..

ואתמול בלילה..

היה לי חלום מתוק כזה... נעים... חלום על חלום..

חלמתי על מישהי שהפתיע אותי לדעת שהיא באמת רוצה אותי..

שאנחנו מנהלים זוגיות..

והיא שלי..

והרגשתי בעננים..

קמתי בבוקר ובאופן מפתיע לא ממש הרגשתי טוב..

אבל אז כשקורי השינה נוקו והחשיבה מעט התבהרה..

הבנתי שהיא רק מייצגת את מה שאני כלכך רוצה..

המוח חיפש ייצוג להמחשה..

מתי החלום הזה יהיה מציאות?

ובשינוי כיוון חד...

לפני שבוע וחצי יצאנו אני, אווה יוסי אוריאל ואורלי וליאורה

לתרלח בפתח תקווה..

דקלה היתה אמורה להגיע ובסוף לא באה כי התברר שחשבה

שאני לא רוצה לעשות סיבוב לחולון לאסוף אותה.. וחבל שהיא חשבה

כך כי יכלה לחסוך לי את הסיוט שנפל בחלקי בסוף אותו ערב נחמד..

לקראת סוף הערב ממש הרגשתי בצורך ללכת הביתה.. אבל

התעכבנו אחרי החשבון עוד כמה דקות ואז גם ביציאה עוד כמה דקות

וכשכבר הגעתי לרכב.. אני שומע קול מאחורי קורה לי... ואני מסתובב

לאט ובבעתה...

ואני רואה את מור ועוד שתי חברות שלה שאני ממש לא זוכר כרגע

חייכתי...

ובפנים הרגשתי כמו חתול שמנסה לעבור כביש ורואה אורות מתקדמים

במהירות נוראית, והוא קופא על מקומו.. כאילו מצפה לגרוע מכל..

ניסיתי להתחמק מזה ב.. היי מה שלומך?... אז שיהיה לכם ערב נעים

תהנו.. אבל זה לא עבד.. :/

היא רצתה לדבר... ואז נכנסה לרכב..

ואני לא מעוניין להיזכר בכל מה שקרה בהמשך.. אבל אפשר לתאר את

זה כשידור חוזר/תמצית של הפרידה שלנו ..

ואני רק רציתי לנסוע משם..

בעיקר כשהבנתי ששום דבר לא השתנה

שהיא טוענת שהיא מבינה..

אבל עדיין מאשימה הכל בפחדים שלה..

והיום יותר מתמיד אני יודע שהיו דברים שממש לא קשורים לפחד אלא

לאופי ואישיות ומידות..

עדיין מתעלמת מהרצונות שלי ומתמקדת בשלה

אותן טענות..

וגולת הכותרת - היא מקפידה עלי כי לא נתתי לה הזדמנות שניה..

אז אמרתי לה שאני לא מקפיד עליה ולא כועס ולא כלום..

ואני מאחל לה למצוא מישהו שבאמת מתאים לה כי אנחנו פשוט לא..

היום אני יודע שהייתי צריך פשוט לסגור עניין עוד באותו מוצש כשחזרנו

מאחותה .. כבר אז הייתי צריך להבין..

אחרי ההתנהגות המחפירה שהממה אותי אבל כנראה לא מספיק..

(או אולי עד כדי כך שכבר לא הצלחתי לחשוב בהיגיון)

אם הייתי סוגר את זה אז הייתי עושה חסד עם שנינו..

כנראה היה כואב לי.. אבל בטח לא כמו שכאב לי כמה חודשים אחרי.

בכל אופן...

זה לקח איזה שעה וחצי או יותר.. ונגמר... ואני מקווה שזהו..

קדם לזה שבוע שלם שהיא ניסתה להתקשר מכל מיני טלפונים

שונים כדי לדבר אולי..

ואני חזרתי לשיטת ה-לא עונה לטלפונים שאני לא מכיר או חסויים

כדי להימנע מהשיחה הזו..

לא בגלל שאני מפחד - פשוט אין לי מה לאמר או מה לחדש ואני לא

באמת מעוניין לשמור איתה על קשר..

למחרת סימסה שהיא מקווה שאני לא חושב שהיא בנאדם רע ושהיא

בעצם רצתה תשובות יותר מאשר לחזור..

אמרתי לה שאני לא חושב שהיא רעה.. ושאני מאחל לה רק טוב.

זה מעייף לחזור מתקופה ארוכה של חופש..

גם אם לא עשית כלום.. זה ממכר..

שבוע נעים.

חיפשתי איזה קובץ והגעתי בקליק שגוי לספריה עם תמונות ישנות..

תמונות מלפני יותר מ4 שנים..

התחלתי לעבור עליהן..

מקומות... אנשים.... טיולים... אירועים.... 

יש דברים שמרגישים לי כאילו קרו לפני שנה או גג שנתיים והינה אני

רואה שהם קרו הרבה הרבה קודם... וזה נורקא מוזר לי..

למשל השיפוץ שההורים שלי עשו בבית... לפני 4 ומשו שנים.. וואו

מרגיש כאילו הזמן עף..

תמונות שמזכירות לי ימים אחרים... עבודה אחרת...

למשל תמונות שלה.. 

ורק לראות אותה מחייכת מחזיר אותי הרבה הרבה אחורה.. והינה

הצחוק המתגלגל שלה פתאום מתגלגל לי בראש... קופץ מפה לשם

כמו חיה בכלוב שפתאום יד נעלמה הזיזה את הדלת... והינה היא

כבר מתרוצצת לה בכל מקום נהנת מהחופש הפתאומי שנפל בחלקה..

גם אם קצר..

אני רואה את האנשים בתמונות וחושב איפה הם היום.. ואיפה אני

ואומנם דברים השתנו.. אבל... תחלס... לא הדברים שבאמת חשובים..

התפאורה אולי קצת השתנתה.. 

הצבעים.. 

הקולות..

אבל התפקיד נשאר בעינו... 

לא מצליח להשיג קידום .. להמשיך הלאה.. לעלות שלב..

אני נזכר בשיחה ההיא... באותה שבת חתן...

והינה... אני..

נמצא באותו מקום שנשוא השיחה היה.. 

אני רק מקווה שהישועה שלי לא תחכה כלכך הרבה זמן

אני מתפלל עבור זה המון..

מקווה שאולי השנה..

הלוואי.

הברונכיט עברה..

נשאר שיעול..

וכדורים שאני צריך לסיים..

וגם כיפור עבר..

אני כל שנה מפחד מיום כיפור.. מהבחינה המנטאלית וגם מהבחינה

הפיזית.. אני מגיע די תשוש לסוף... בקושי עומד..

אבל אז נכנס הרב דיין ומכניס לנו אנרגיות ... לפעמים לא יאמן..

ואז... לקראת הסוף של "אל נורא עלילה"... שם זה קרה..

ואני מקווה שזה היה סימן טוב

ואני מקווה שהפאשלה שהיתה לי יום אחרי לא תהרוס הכל.

סוכות מתקרב..

אבל השנה אין סוכה

בינתיים יש 75% מארבעת המינים.

אולי נישן מוקדם היום?

לשם שינוי..

טוב נו לישון שעתיים וחצי ואז להתעורר..

אגב,

סופסוף מצאתי אתר נורמאלי לראות בנות גילמור.. איכות DVD..

ושוב..

אני מתפלל שלורליי גילמור תצא מהמסך ותציע לי נישואין..

אוו למור..

(טו באב נו..)