שקרים לבנים

אני זן נדיר אני היחידה שנשארה נראה לי..

לפעמים אני נזכרת בימים הטובים שעוד הייתי חופשיה אמא תמיד הייתה עושה לי נעימי בגב
ומשקיעה בי ואבא ..לא יודעת היה מסתובב עם קופות מאחורי הגב של אמא..היה לי טוב הייתי אפילו נורמאלית ותמימה עד שמשהו השתבש..מצאתי את עצמי
פה בעולם הקר והאכזר הזהכולם פה כאלה דפוקים..אנשים מתוסבים וקרירים ..אמא אומרת שככה זה

 אמא אומרת שכולם בעצם אנשים טובים וזה פשוט הדרך היחידה לשרוד פה

שאלתי את אמא למה זה צריך לבוא על חשבוני והיא אומרת שזה הדרך שלהם להרגיש טוב הם עצמם ושהם בכלל
לא שווים את ה..ה..."כאב" הזה ככה היא קוראת לזה..ניסיתי להשתנות הפסקתי עם הבוטנים והבננות
ועברתי לאוכל אחר לא טעים קצת חמוץ אפילו אבל "בריא" יותר 
התחלתי לקנות ולבזבז אנרגיות על כל מיני תכשירים גיליתי מה זה שעווה וסכין גילוח פתאום נהיה לי קר בלי הפרווה שלי
הכאבתי לעצמי מידי יום הרעבתי את עצמי וסיכנתי את האושר שלי רק כדי שיקבלו אותי
לפעמי היו יומים טובים שאמא לא הייתה עובדת ואני הייתי מוקפת " חברים" חלקם ניצלו את טוב ליבי וחלקם
מהמין השני רצו לקחת את תמימתי

אני למדתי מטעויות עכשיו אני אחרת אולי זה לטובה אולי זה לרעה
עכשיו אני פחות "מאושרת" ואני בספק אם בכלל צריך לעשות ולהספיק הרבה דברים ופחות לסמוך על האנושיים
ככה לבדי ..לפעמים אני נזכרת בתקופה ההיא וחושבת שאין צדק בעולם שזה בכלל לא פייר
אמא אומרת שהכל קורה מסיבה מסויימת ..אולי ..אולי אנשים יבינו אותי ואולי אני אמצא איזה קוף שיהיה מסוגל
להכיל את כמות השטויות שמפעפעות במוחי הלא מפותח ואולי יהיה לי קצת כישורים מוטורים ואני אמצא עבודה טובה שלא צריך
להשקיע בה הרבה מחשבה ואולי הם יתפסו אותי ויגלו אותי?

ואולי ישימו אותי בתוך כלוב ויזרקו עליי בוטנים כמו שעשו לשאר משפחתי?

 מישהו אולי יבוא לבקר אותי?
אבל בחייאת בלי בוטנים מיציתי את זה..תביאו סיגריות ld עדיף..