טוב,אין לי שום כוונה לשתות(או לעשן,או לאכול או וואטאבר)חשיש...

ומסתבר שאני גם לא ילד.

זה כמובן,אם לא שמעתם את קול הבאס שיוצא לי מהגרון,או את מעט הזיפים שמעטרים את פניי...

(או שערות בכל מיני מקומות שהשתיקה...סליחה,תיקון-הצנזורה- יפה להם)

אז כמו שאמרנו אני כבר לא ילד,אני לא תלמיד,אני לא עולה כיתה(הפלא ופלא גם לא נשאר כיתה)

ומה שבכלל מפליא אותי-אני גם לא הולך לקייטנה(היידד)

(שמתם לב כמה השתמשתי בסוגריים?)

(לא?)

(טוב,תספרו)

חאלס..חפרתי.

קיצר,איכשהו בלי ששמתי לב אני מתגייס עוד קצת יותר משבוע וחצי.

החלטתי לוותר על מסיבת גיוס.

זה לא שאני עצוב ומתבאס מזה שאני גם מתגייס,להיפך-אני מצפה לגיוס שלי בכליון עיניים

אבל אני גם לא שמח.

כי בסך הכל אני הולך להיפרד מהרבה דברים שהייתי רגיל אליהם,הרבה דברים שהיו מנת חלקי

במשך שנים רבות.

אני נפרד מהמון דברים שלא יחזרו לעולם מלבד בזכרונות...

כאן אני אצטט מאחד הפוסטים הקודמים שלי

"מה מפתיע אותך אצל בני האדם?"

"שהם משתעממים מילדותם וממהרים להתבגר-ואז משוועים להחזיר את הזמן אחורה ולהיות ילדים שוב."

ואכן רגשותיי מעורבים.

אני מצפה לגיוס בו בזמן שחבל לי על הפרידה מהילדות...בעצם ילדות זו לא המילה..נעורים,כן...נעורים.

אבל אתם מכירים אותי,יש דברים שלא משתנים לעולם.

אני תמיד אהיה אותו גיא עם חיוך מרוח על הפנים וצחוק מתגלגל.

תמיד אנסה למצוא את הטוב והחיובי בכל חוויה(אפילו באירועי הבקו"ם שעליהם לא סיפרתי

מפאת הסבל שעבר עלי באותו יום הצלחתי למצוא כמה נקודות אור)

תמיד אהיה מוכן לתת כתף יד רגל ועוד כמה איברים כדי לתמוך בחבריי כאשר הם יזדקקו.

חוש ההומור (החולני לפעמים) שלי תמיד יהיה איתי

אז באיזשהו מקום אני לא באמת נפרד ממשהו,או מאבד משהו מעצמי..רק מתפתח

משדרג את עצמי...

לעניינים קצת יותר קלילים.

במשך תשעה חודשים בערך אני כבר מנגן על הבאס שלי (רנה,ע"ש אשתו של ג'ון פטרוצ'י)

עד השבוע האחרון ניגנתי לי והתאמנתי לבד בבייתי הקט

והמצוחצח (ייתר על המידה בגלל האובססיה של אמא שלי לניקיון).

קיבלתי אין ספור הזמנות,המלצות,בקשות להצטרף ללהקה מאנשים ולהקות כאלו ואחרים רובם

מהשכבה שלי או מהבצפר שלי (מסתבר שקרית חיים היא עיר מאוד מוזיקלית).

ובכן,את כל ההצעות דחיתי על הסף,מפאת הרצון לשים את הלימודים במקום הראשון.

אומנם הלימודים בסופו של דבר לא היו במקום הראשון אלא האחרון אבל אם הייתי צריך להקדיש את זמני

ללהקה לא היה נשאר מקום בכלל ללימודים,ואז אמא הייתה מאוד לא מרוצה...:P

אבל עכשיו,כשאין בגרויות על הראש,והאופציה לשרת בבסיס פתוח ולחזור הבייתה כמעט כל יום

עדיין פתוחה למיטב ידיעתי,קיבלתי הזמנה מחברי הטוב סרגי להצטרף להרכב שהוא ועוד מישהו הקימו

עם חבורה של ברנשים רציניים בעניין.הם צריכים באסיסט(כבר הזכרתי שאני מנגן על באס?)

נו מה נראה לכם שאני אסרב???

אז בימים אלו אני בקדחת אימונים ונגינה,היום למשל הספקתי ללמוד בע"פ בצורה כמעט מושלמת

שני שירים(What I've Done של לינקין פארק,וגם In Pieces...גם הוא של לינקין פארק)

מבחינה טכנית זה משחק ילדים בשבילי..אני יכול לנגן את זה גם בעיניים עצומות

(אני לא אומר סתם,באמת ניגנתי את זה עם עיניים עצומות)

מה שחסר לי רק זה לזכור את הרצף המדוייק של What I've done

ללמוד שיר אחד של בראיין אדאמס ושני שירים של The Police ועוד כמה שאני כבר אבחר בעצמי...

מחר אמורה להיות הפגישה הראשונה של הלהקה בהרכב מלא ואני אזכה סוף סוף לראות מה הולך...

יש עוד הרבה לספר אבל חפרתי מספיק לפוסט אחד...

אני אשלים לכם לאט לאט בפוסטים הבאים שיבואו בקרוב

תמונה לסיום:אני בטיול השנתי האחרון-מחזור ס"א של תיכון קרית חיים,בחדר האכסניה באילת

כאן Rysher מסיים את השידור בהצדעה.

10 שניות ואתם אחרי עשר כפיפות מרפקים,זוז!