זוכרים את שבוע שעבר?עליו כתבתי בפוסט הקודם[רק תסתכלו קצת למטה]

הוא היה נוראי מכל בחינה אפשרית מלבד יום אחד שלא היה רע כלכך[אבל גם לא היה טוב במיוחד]

אני שמח ומאושר להודיע שהשבוע הזה היה ההיפך הגמור מכל בחינה אפשרית!

ביום ראשון נסענו לבקו"ם,היה מאיר עיניים ומחשבה,ובהחלט כיף!

הוא גם היה הרבה יותר משמעותי מבחינתי מאשר המסע בעקבות לוחמים,

החלטתי לנסות להעלות את הפרופיל שלי מ64 ל72[שבשביל זה אני אצטרך לעבור ועדה רפואית ולהוכיח

שאני לא אסטמטי וכבר אין לי הפרעות קצב כמו שהיו לי כשהייתי קטן,מה שאומר piece of cake ואני מתכוון לזה]

וכן ללכת על עתודה רפואית במקום להסתפק בלהיות חובש.

ונודע לי שאת הפסיכומטרי שאני צריך כדי להתקבל לעתודה אני יכול לעשות על חשבון כספו וזמנו של צה"ל

[כיף לחיות מכספי תקציב הביטחון של מדינת ישראל,אחרי הכל בשביל מה אנחנו משלמים מיסים?]

אחר כך ביום שני בבצפר שהיה נחמד אך לא יוצא דופן מכל בחינה שהיא אבל עדיין היה כייפי

[זה מוזר שאני נהנה בבצפר,לא?]

בערב [שהיה השיא הטוב של השבוע הזה] היה לנו יום הורים,בפעם הראשונה מאז שסיימתי יסודי

ידעתי שאני הולך ליום הורים שבו אמא שלי לא תשמע יותר מידי דברים רעים כי בסך הכל הייתי תלמיד

טוב והשקעתי מתחילת השנה בלי הפסקות באמצע כמו שאני עושה בדרך כלל.

אבל באמת שלא חשבתי שמצבי עד כדי כך טוב!

שיפרתי את הציונים של בספרות מעובר בקושי[סביבות 55-60] לטוב,כלומר 70[שזה היה הציון הכי נמוך מכולם],וזה דווקא

כשרוב הכיתה דווקא התדרדרה,בנוסף המורה[שהיא גם המחנכת]כתבה הערה חיובית שאני משתתף והישגי הלימודיים

בספרות ראויים לשבח,וככה גם בחיבור[שבו תמיד היו לי ציונים טובים אבל לא התבלטתי]

ובאופן כללי,מלבד זה שאני קצת מפטפט בגיאוגרפיה[וגם זה לא פגע בציון-86 שגם זה שיפור קטן מ80 של שנה שעברה]

המורה אמרה שאי אפשר להגיד עלי שום דבר רע,ורואים שהתבגרתי ושהתחלתי ללמוד כמו שצריך

ולהשקיע ולקחת דברים ברצינות,מה שבאמת החלטתי לעשות השנה בבצפר.

אמא שלי יצאה מהיום הורים עם חיוך מאוזן לאוזן ואמרתי לה:"אמרתי לך שהמצב שלי יותר טוב משנה שעברה,

רק קצת פטפוט בגיאוגרפיה וכל השאר אחלה"

אז היא ענתה:"למי איכפת שאתה מפטפט בגיאוגרפיה?תמשיך ככה"

אחרי היום הורים נסענו עם סבא שלי לקנות לי נעליים,הוא רצה לקנות לי נעלי קאטרפילר,אני רציתי טימברלנד

שהן קצת יותר יקרות[אבל שוות את זה,יותר נוחות ומחזיקות יותר זמן...וגם יותר יפות לטעמי]

אז אמא שלי לקחה אותו הצידה ואמרה לו ברוסית[חשבה שלא הבנתי] "שמע,תראה איזה ציונים הוא קיבל השנה

הוא הרוויח את מה שמגיע לו,מקסימום תשלם ואני אחזיר לך את הכסף"

אז קנינו טימברלנד...ואחרי שסבא ראה את הציונים הוא כמעט בכה מאושר.

ביום שלישי בערב הוצאתי לפועל את התוכנית משבוע שעבר לצאת עם שניי חבריי לסנוקר סוף סוף

היה טוב,שיחקתי אחלה ונהניתי אחושילינג[מלבד איזה קטע קטן בסוף שלא נזכור להם אותו].

ביום רביעי נסענו לסיור ביולוגיה לשקמונה להתעסק עם DNA שהראשי תיבות של זה הן DeoxyriboNucleic Acid

למי ששאל את עצמו [למי איכפת???]היה נחמד,מגניב,ובכמה חלקים מצחיק בטירוף.

ביום חמישי לא קרה שום דבר מעניין אבל חזרתי לעבוד על הלחן שאני עובד איתו עם לואי וסרגי סוף סוף

והצלחתי להתקדם לא מעט וגם למדתי קצת בתהליך,מאתגר אבל כייפי..אחרי הכל עבודת הלחנה ראשונה שלי...אני רגיל לכתוב מילים לא תווים,אבל הולך לי סבבה.

היום,יום שישי היה לי מבחן באזרחות,הלך בסדר אבל המבחן עצמו היה קצת יותר קשה מקודם

נקווה שנצליח גם בזה ונשמור על אותו קו הצלחה בלימודים...

לא יודע מה אני עושה בערב אם אני אעשה משהו,נראה לי שהפעם נישאר בבית,גם משבועות טובים צריך לנוח לפעמים

אולי נמשיך לעבוד על הלחן?

בכל מקרה,בשבוע הבא מצפה לי המשך ישיר של השבוע הזה-הטיול השנתי לאילת!

נקווה שהוא יעמוד בציפיות,צפו לפוסט על הטיול בסופ"ש הבא...

בכל מקרה,אני רוצה להודות למי שעשה לי את השבוע הזה כלכך טוב:צה"ל,המורה המחנכת שלי,סבא ואמא,

סרגי וטל[כפרה עליכם!],צוות מורי ביולוגיה,וממציאי תוכנת guitar pro שאיתה אני עובד על ההלחנה.

love you all

זה הפוסט ה91 שלי,מתקרבים ל100...

כן,בדיוק מה שכתוב בכותרת.

במשך כל השבוע וחצי הזה,מלבד יום חמישי האחרון,הרגשתי כאילו כל יום החיים אונסים אותי מחדש.

איבדתי שליטה על התרחשות האירועים.

אתם מכירים אותי,אתם יודעים שזה לא קורה לי הרבה,במיוחד לא לאחרונה.

אבל...אין מה לעשות אלה החיים וקורה שמידיי פעם מאבדים שליטה.

בסוף שבוע שעבר הייתי חולה,וגם זה לא קרה לי כבר המון זמן,שכחתי מתי הייתה הפעם האחרונה

שהפסדתי יום לימודים בגלל מחלה,אז תגידו "אוי כולה יום..."

לכו תשלימו את החומר עכשיו עם כל העומס שלוקח לי את כל הזמן..וחוץ מזה-מי אמר שזה שהדברים כתובים לי

במחברות אז אני מבין את החומר?אין כמו שיעור אמיתי פנים אל פנים מול המורה כדי להבין מה הולך בכיתה.

ואמנם תיקנתי את הפשלה של הביוטופ ברגע האחרון,ושני שותפיי לביוטופ כבר לא כועסים עלי

אבל אני עדיין נסער מזה שהרשיתי לעצמי להגיע למצב שבו כמעט דפקתי אותם בלי לשים לב אפילו.

אחרי זה קרה מה שקרה שהוביל אותי לכתוב את הפוסט הקודם[שמופיע מתחת לפוסט שאתם עכשיו קוראים]

וממש איכזב אותי...

רציתי לצאת עם שניים מחבריי[שמטעמי פרטיות שמם יישאר חסוי]ביום שלישי לסנוקר,אבל לא יכולתי

כי הייתי צריך לתקן את הפשלה שלי מהביוטופ ולעבוד כל הערב וחצי לילה על החלק שלי בדו"ח,אז דחינו את זה ליום שישי.

ביום רביעי הייתי אמור להכין עוגיות לעוגיאדה שמארגנים בשכבה שלנו כדי לגייס כסף לאירועי סוף השנה,להתכונן למבחן בביולוגיה שיהיה ביום חמישי עם חברה מהקבוצה שאיתי בביולוגיה שממש צריכה את העזרה שהבטחתי לה בהתכוננות,אבל אז נודע לי שאני צריך לנסוע לאוניברסיטה לתצפית בשביל הביוטופ...אז בקושי היה לי זמן להכין את העוגיות...נתתי לאמא לסיים את העוגיות כי לא היה לי מספיק זמן.ונסעתי לאוניברסיטה...חזרתי בערב ובלי לנשום או לנוח[והייתי כבר ממש עייף]נסעתי אל חברתי להתכוננות

והתכוננו ביחד,היה קשה,מתיש וארוך,הרגשתי כאילו אני צריך עוד להתכונן ולא כיסינו את כל החומר...חזרתי הבייתה שפוך מעייפות והלכתי לישון...רק שלא נרדמתי,לילה לבן כמו היוגורט שאבי שפך על המקלדת,ואז אמא שלו חשבה שזה

תוצר האוננות הבלתי פוסקת שלו ולא דיברה איתו יום שלם

[הייתי חייב להזכיר משהו מצחיק אני לא רוצה פוסט דכאוני לגמרי..]

קמתי באיחור לשיעור הראשון וכבר ממש מתוסכל מהשבוע הזה,דילגתי על ארוחת הבוקר ולקחתי כסף כדי לקנות לעצמי אוכל בבצפר.בהפסקה הגדולה כמובן שלא יכולתי להנות כי הייתי צריך לנסוע לעבודה של אמא שלי כדי להביא את הדו"ח ביוטופ לבצפר כדי שנגיש אותו[אין מדפסת בבית אז הדפסנו במרפאה שאמא שלי מנהלת].בקושי הגעתי בזמן לשיעור שאחרי ההפסקה...ממש מעוצבן כבר מהשבוע הזה.

נקודות האור היחידות ביום הזה[יום חמישי שהיה יחסית לשאר השבוע דיי טוב]הן שבבוקר המורה שלי לספרות

אמרה שהמבחן שלי בספרות הראה שיפור לא קטן מהמבחנים של שנה שעברה[וטוב שככה כי קרעתי את התחת בהתכוננות למבחן הזה כדי לנסות לשפר משהו],והעוגיאדה שבשבילה הכנתי את העוגיות הייתה מוצלחת מאוד וגייסנו הרבה יותר כסף

ממה שחשבנו שנוכל.

בוקר יום שישי הפציע עם שמחה בלב-השבוע הזה עומד להגיע אל סיומו!

מצפה לי ערב נחמד בחברת שני חברים טובים בסנוקר.טעיתי...

מסיבת גיוס שאחת מהן הייתה צריכה להיות בה,ומסיבת יומולדת שהשני היה צריך להיות בה.

ואני?בחוסר רצון מוחלט הלכתי למסיבה אצל חבר שלי,שחשבתי שלפחות יהיו שם אנשים שלא ראיתי כלכך הרבה פעמים

ונעשה דברים שלא עשינו כלכך הרבה פעמים.

אבל שוב טעיתי,אותם אנשים,אותה מסיבת קריוקי מסריחה מפלצנות שאני מנסה לברוח ממנה בכל כוחי...

עפתי משם עם שני חברים והלכתי לפגוש אחות של מישהו מהשכבה-חברה של אחד מהשניים שבאו איתי-ועוד חברה שלה

והסתובבנו ברחבי קרית חיים מזרחית,היה כיף?ממש לא...קר משעמם ומעייף.

עם המון אכזבה,תסכול,עצבים ותחושה של החמצה חזרתי הבייתה וקברתי את עצמי מתחת לפוך והלכתי לישון.

והתעוררתי היום,יום שבת...יום של מנוחה.

רגוע,שקט.רציתי לכתוב פוסט במתכונת השבועית כמו שהבטחתי,אבל עם כלכך הרבה מרירות מהשבוע שעבר

קשה לי להיות יצירתי[או מצחיק],והרגשתי שאני צריך לשפוך את הכל ולתת לעצבים ולתסכול לצאת ממני-דרך הפוסט הזה.

רציתי לנוח בשבוע הזה,רציתי להתאמן על הבאס,רציתי להוריד לדף שיר שמתבשל לי בראש כבר המון זמן

רציתי לצאת להנות עם חברים שלא יצאתי איתם הרבה זמן[ועם אחת מהן עוד לא יצאתי בכלל-ידידות חדשה],רציתי לפגוש

עוד מישהי כדי לסיים לספר לה משהו שרציתי לסיים בשבוע שלפני השבוע המאוד מתסכל הזה,רציתי להתכונן בניחותא

למבחן בביולוגיה,היו לי הרבה ציפיות מהשבוע הזה כי הדבר היחיד שחשבתי שיהיה לי לעשות השבוע הוא המבחן בביולוגיה

בועה שהתנפצה לה ככה...אני מרגיש שאין לי זמן לעשות דברים שאני באמת רוצה לעשות,ומה שאני כן מצליח לעשות לא מרגיש "נכון" בכלל...

אז הנה אני מוציא כאן את הכל,ומחר אני פותח דף חדש,שבוע חדש ומקווה לטוב,מקווה שהפוסט הבא יהיה שמח.

[לאלו שהיו אצל תומר ביום שישי ומרגישים פגועים ממה שרשמתי על המסיבה:זה לא אישי,ולא נגדכם

אל תראו את זה כאילו אני לא סובל אותכם או כל דבר שלילי אחר שעלול לצוץ בראשכם,אני פשוט מעדיף בילויים

עם אנשים אחרים אחרי כלכך הרבה דברים לא חיוביים ביותר שעברתי איתכם]

מקווה שבפעם הבאה שאני אכתוב פה זה יהיה על משהו סימפטי יותר...ושיהיה שבוע טוב לכולנו.

Rysher נשאר אופטימי!

[ד"א,זה הפוסט ה90 שלי...עוד 10 פוסטים לחגיגת ה100,ואני מבטיח מעכשיו לתת פה וואחט חגיגה בפוסט ה100

ובהזדמנות זו אני רוצה להודות כבר עכשיו לכל מי שנכנס בקביעות,לכל המגיבים...גם לנאצים שהיו פה בזמנו

ותודה מיוחדת לדוס שמהווה השראה לבלוג שלי ולחצי מהפינות שלי ולכתיבת המתכונות השבועיות ובקרוב יחזור עם

החפריישר ועם המתכונת החפרנית גם בבלוג שלו,תודה לכולכם]

אתם מכירים אותי,תמיד מוצא סיבות להיות אופטימי לגבי החיים שלי.

תמיד מוצא סיבה לחייך,והאמת?לא חסרות לי סיבות.

אבל אני מאוכזב...

אני מאוכזב מהיציאה של יום שישי ששיעממה אותי עד מוות,והזכירה לי למה נהניתי כלכך מסתם

להישאר בבית בימי שישי בחודש וקצת האחרון.

אני מאוכזב מזה שלא עמדתי בהתחייבות שלי כלפי אבי ומאי לעשות את החלק שלי בדו"ח ביוטופ

בסוף השבוע ולהגיש אותו בזמן,אומנם הייתי חולה אבל אני לא רואה את זה כתירוץ,אין לי תירוץ

פישלתי ואיכזבתי וגם דיי דפקתי אותם ואני מאוכזב מעצמי...אני לא רגיל לדפוק אנשים ככה.

אני מבואס מזה שהפסדתי יום לימודים בגלל שהייתי חולה,אני שונא את זה...

עכשיו אני צריך להשלים חומר.

ציפיתי לקצת נחת וחופש להנות מהשבוע הזה כי ציפיתי שהוא לא יהיה עמוס במיוחד

בסוף מתברר שלא יהיה לי יום חופשי לעצמי אפילו סתם לשבת בבית ולהתאמן על הבאס כמה שעות טובות

מה שלא יצא לי לעשות הרבה זמן.

אני מאוכזב מזה שמי שהיו פעם חברים אמיתיים רואים בי היום כבאר לדמעות שלהם.

אנשים מדברים איתי על הבעיות שלהם,אני אגיד את האמת דיי מחמיא לי שאנשים רואים בי כמישהו

שאפשר לדבר איתו,כחבר שתומך ומקשיב להם כשהם צריכים,מנחם או מעודד אם צריך.

מישהו שכמעט תמיד יכול לעזור לפתור בעיות או לתת עצות כשצריך.

אבל בחייאק ראבאק,אני נראה לכם כמו מכונה?

אני בנאדם!

אני לא יכול להקשיב לבעיות של אנשים כל החיים,אני לא תמיד יכול להיות הסלע שאתם נשענים עליו,עם כל הרצון

הטוב אין לי את היכולת הזאת[ובאמת שהייתי רוצה שתהיה לי את היכולת הזאת].

אני בסך הכל בנאדם,ואני מדבר על עוד דברים אחרים שהם לא הבעיות שלכם,וחושב על עוד דברים

מלבד הבעיות שלכם,וקשה לי מספיק גם בלי הדמעות שלכם.

אני שמח שאתם רואים בי כבנאדם כזה,אבל אני מאוד...מאוד מאוד מאוד מאוכזב מזה שזה הדבר היחיד שאתם רואים

בי,או לפחות שזה הדבר היחיד שאתם מדברים איתי עליו,ולפעמים אפילו פותחים איתי שיחות רק כדי לדבר איתי על הדברים האלה.יש לכם עוד דברים בחיים קצת יותר שמחים,והייתי רוצה לשמוע ולדבר גם עליהם,כי אין מה לעשות אני מעדיף חיוכים על פני דמעות.ואני מעדיף צחוק על פני בעיות וצרות.

וגם בחיים שלי יש מספיק דברים שמחים לדבר עליהם ומספיק אירועים לדבר עליהם ועניינים לדבר עליהם

שמעניינים אותי לפעמים קצת יותר מהבעיות שלכם.

אין מה להגיד,איכזבתם אותי בגדול...

שבוע מסריח שכזה,שום דבר לא מסתדר לי במקום שהוא אמור להסתדר

נקווה שהוא פשוט יעבור בשלום,וששתי שותפיי לביוטופ יסלחו לי על הפשלה שלי...לי כנראה ייקח קצת יותר זמן

לסלוח לעצמי.

שיהיה לכם שבוע נעים,ובאמת...לפחות תתאמצו למצוא דברים שמחים בחיים שלכם,אני יודע שהם קיימים

תדברו איתי גם עליהם,או שאני עלול לחשוב שאתם ממש דכאוניים...כמו הפוסט שלי.

להתראות ממחטות משומשות שלי,נתראה בסוף שבוע ב"ה עם פוסט שבועי משובח נוסף

יקיריי,נתראה כשאני אבריא...

שבוע טוב שיהיה לכם בינתיים