אוקי,נתחיל...

כידוע לכם[או שלא]ב28 לדצמבר הבלוג שלי חגג את יום השנה לקיומו[לא כולל הבלוג הראשון לפניו שנסגר]

אז תצפו שהפוסט הבא יהיה חגיגי במיוחד.

ואם זה לא מספיק-הפוסט הבא יהיה גם הפוסט המאה אז תצפו שהוא יהיה יותר חגיגי

ממה שאתם מסוגלים לצפות:)

ואם גם זה לא מספיק-עברתי את קו 6000 כניסות...אתם מרשימים אותי,אפילו כשאני לא מעדכן

אתם נכנסים...מתוקים שלי,אני אפצה אותכם על התקופה הארוכה יחסית ללא עידכונים ופוסטים חדשים

אני רק מחכה שהחבר החפרן שלי יבריא כדי שיוכל סוף סוף לחזור לשתף איתי פעולה,אתם יודעים על מה אני מדבר.

ועכשיו אני רוצה להודות לך,על שלא עשית את זה עוד יותר קשה בשבילי ממה שזה היה.

אני באמת מאחל לך את כל הטוב שאפשר ומקווה שתצליחי בכל דבר שתעשי[במיוחד החייאות;-)]

תודה שהבנת אותי,ואם לא הבנת אותי אז תודה על זה שלפחות נתת לי להמשיך בדרכי לבדי בלי

לשאול שאלות.

עוד הודעה שמחה לסיום כדי שלא תישארו עם תהיות בעניינים שלא קשורים אליכם:

איזה כיף לי,חזרתי לכתוב שוב אחרי חודש וקצת של אפס כתיבה,מתבשלים אצלי שני דברים

אחד יהיה מעניין,השני יהיה משהו שאף פעם לא הצלחתי לעשות,ניסיתי אבל נתקעתי...

אבל הגיע הזמן לקחת את הכתיבה למקומות שעוד לא לקחתי אותה אליהם...לגעת בנושאים

שעוד לא נגעתי בהם...נושאים שאולי אפילו יעוררו דיון מאוד עירני בתגובות אם אני אעלה לפה את העבודה

[ואני אשמח אם זה באמת מה שיקרה ויתעורר פה דיון]...

אז תבואו לבדוק מידי פעם מה נסגר...נקווה שאני אצליח לעשות את זה עד הסוף הפעם

עד הפוסט הבא,שיבוא עלינו לטובה עם השנה האזרחית החדשה,הפוסט המאה

ויום השנה לבלוג כאן Rysher סוגר את השידור בברכת ג'ינגל בלס,ג'ינגל בלס,ג'ינגל אול דה וויי

[אין באמת ברכה כזו אני סתם ממציא שטויות...אבל אתם מכירים את הכריסטמס-סונג הזה]

טוב,חאלס...

רחצה נעימה בגשם נאדים רטובים שלי:)

הפוסט הזה מיועד ליותר מבנאדם אחד.

אתם מכירים אותי,אני לא מסוגל להישאר במקום אחד...לעמוד במקום בלי להתקדם.

הגיע הזמן שלי להתקדם הלאה,הלאה מכם.

הייתי אומר לכם לא להיות עצובים שאני מתנתק מכם,לא להתבאס...אם זה שהייתי אומר את זה

באמת היה משנה,ובאמת לא הייתם נעלבים ונפגעים.

אני לא מצפה ורוצה שתבינו אותי ולמה אני עושה את הדברים שאני עושה

ולכן אני גם לא אבקש שתבינו אותי.

אני הולך בדרך משלי,ואולי זה ייראה אגואיסטי אבל נאמן לדרכי ולדרכי בלבד.

אני לא מחפש לפגוע באנשים ולגרום להם עצב וכאב ותסכול

אני מחפש רק את השקט והשלווה שלי,וכרגע אני מוצא אותה רק בקָטֶנוּת,במיעוט,בפשטות

בפחות,בהתכווצות שלי ובהתכנסות פנימה,הציניים מבינכם שיפגעו יגידו שאני

מוצא את השקט והשלווה שלי במה שהם מגדירים כאגואיזם.

אולי זה נכון,ואם כן אני לא מחפש הצדקה ולא אתן תירוצים.

אבל שום דבר מזה לא נועד כדי לפגוע בכם,זה לא מכוון נגדיכם.

למעשה זה אפילו לא נוגע אליכם,אלא רק אלי.

כמה שזה ציני ועלוב אבל הקלישאה "זה לא אתם,זה אני" היא בדיוק המצב.

זה לא בגללכם,זה בגללי.

בגלל ההחלטות שלי,הבחירות שלי,הרצונות שלי,הרגשות שלי...

הניסיון שלי למצוא את האיזון עם עצמי.

ואין לזה קשר אל מה שאתם חושבים שגרמתם,עשיתם אמרתם או חשבתם.

אל תחפשו אשמים.אם כבר,אז אני אשם.

אבל במחשבה שניה גם אני לא אשם,כי זה לא פשע.

אל תשפטו אותי על זה,וגם לא את עצמכם...פשוט תקבלו את זה כמו שזה.

ותקבלו אותי כמו שאני.

אולי הדרך הטובה ביותר שתוכלו להבין אותי אם אתם מחפשים את התשובה לשאלה "למה?"

נמצאת בסרט "רוחות של תשוקה",תראו אותי בתור טריסטן,הדמות בסרט.

אין בי עוד מקום להכיל אותכם..

[ולשם שינוי הייתי מעדיף שלא תשאירו תגובה]

היא הכפישה אותי,הסיתה נגדי,שיקרה,רצחה אותי,את המוסר,את העקרונות,את האמת ואת הצדק.

והיא עוד מורה לאזרחות.

היא התגרתה בי,הקניטה אותי...דחפה אותי לפינה.

קמתי ועזבתי את הכיתה כי ידעתי שאם אני אשאר היא תמשיך...ואני אשבר תחת הלחץ

אתפרץ ואגיד לה דברים שאני מאוד מתכוון אליהם-אבל לא צריכים להיאמר בפורום של כיתה,בטח שלא

מתוך הזעם שהייתי נתון בו.

אז יצאתי,ואני בסך הכל בנאדם...אני תמיד מנסה לשלוט בזעם שלי ובדרך כלל מצליח

אבל נכשלתי,סיננתי לעברה כשיצאתי "את צריכה ללמוד להתייחס לאנשים"

היא רצה למרכזת לבכות לה,סיפרה חצאי אמיתות ושקרים שלמים,הציגה אותי כילד קטן ילדותי ומרוכז בעצמו

ודרשה להעניש אותי,ולשפוט אותי...כשאני לא נוכח,בלי לתת לי אפשרות להגיב-היא סתמה לי את הפה

היא הציגה את עצמה כצדיקה,פגועה,מוכפשת,נעלבת.

כמו שהיא תמיד עשתה.

אחר כך היא עשתה בדיוק אותו דבר עם המחנכת שלי.

ואחר כך גם בשיחת טלפון עם אמא שלי.

את אמא שלי זה לא עניין,היא אמרה לי "תשמע,לא משנה פה מי צודק ומי לא.

המרכזת תמיד תתמוך בה והסמכות והמילה האחרונה נמצאות בצד של המורה שלך,כן היא חטאה נגדך...

אבל אין לך מה לעשות הפעם,אתה תצטרך להיכנע לה הפעם וזה כואב,אני יודעת ואני מבינה אותך.

אבל תבין שאתה צריך לסבול אותה רק לזמן מוגבל,רק עד סוף השנה...ואז אתה ניגש לבגרות

מסיים ומשאיר אותה מאחור.אבל תדע שאם תילחם בה היא רק תפגע בך,בציון שלך ובבגרות שלך."

המורה השעתה אותי משיעור אחד,דרשה שאני אתנצל בפניה ואכתוב עבודה בנושא "הזכות לכבוד",אבוא לשיחת הבהרה

איתה ועם המחנכת שלי.

ורק אז היא תסכים להכניס אותי לשיעורים["ברוב טובתה"].

אז הקשבתי לאמא כי היא צודקת,אמא אישה חכמה.

הסכמתי לבוא לשיחת הבהרה למרות שלא הייתה בי שום כוונה אמיתית להקשיב או לדבר.

הסכמתי להתנצל למרות שאני חושב שלא מגיע לה.

הסכמתי לכתוב את העבודה למרות שאני חושב שהיא באמת צריכה ללמוד בעצמה על הזכות לכבוד

ועל איך להתייחס לאנשים.

הסכמתי להתקפל,לוותר על העקרונות שלי,המוסר,האמת...הצדק.

ובאמת התכוונתי לעשות את זה,עד שהיא הגיעה לשיחת ההבהרה עם המחנכת שלי,שנשארה ניטרלית

כלפי חוץ אבל רחשה אלי אמפטיה לאחר מכן.

ומה עשתה המורה לאזרחות?

ניגחה אותי,רצחה אותי במילים...עשתה בי לינץ'.

הקניטה אותי,העליבה אותי,התגרתה בי עוד יותר,שיקרה,הטיחה האשמות שווא,זילזלה בכבודי ובמוסר שלי

המעיטה בניסיון החיים שלי ובערך שלי בתור בנאדם,כינתה אותי בכינויים שאם הייתה מכנה אדם אחר כך הוא היה מרביץ לה מול כל החדר מורים...

היא רצחה את הכבוד העצמי שלי.ולא נתנה לי לומר אף מילה לזכותי,כמו שהיא תמיד עושה.

היא דיברה בכזה שצף מילים,עם כזאת שנאה עצומה בלתי מוסברת ולא אנושית בעיניים.

ואני?שתקתי...החנקתי את הזעם ואת הדחף להשיב לה כגמולה...נתתי לה לכלות את עצמה.

חנקתי את האגו שזעק לצדק,לאמת...למלחמה על העקרונות.וזה עלה לי בהרבה כח.

הייתי מותש פיזית אחרי שהיא סיימה לדבר,עמדתי לבכות.שמרתי את הכל בפנים.

הייתי מאוד נסער.

אחרי מילים כמו ששמעתי באמת שרציתי לזנוח את הכוונות להקשיב לדברים של אמא שלי

ולהילחם בה בשיניים ובציפורניים אם הייתי צריך.

אבל זה יהיה לשווא,אני לא אשיג כלום...רק עוד עוינות,רק עוד שנאה כלפיה שתאכל אותי מבפנים

רק רצון גדול יותר לנקום בה בכל מחיר...רק להרוס את עצמי ולעצמי.

בידיעה שאני מקריב את המוסר שלי,את העקרונות שלי,את הזכויות שלי,את האופי שלי,את האמת,את הצדק

את כל מה שהתחנכתי על פיו,כדי לשמור על הציון שלי באזרחות,כדי לא להרוס לעצמי את הבגרות.

וזה מגוכח בפני עצמו,ורצח נוסף של העקרונות שלי...זה כמו לדרוס מישהו ולחזור אחורה כדי לנסוע על הגופה שלו שוב.

זו כניעה כואבת.

אבל אני לא נכנע,לפחות לא מול עצמי.

אני יודע את האמת,אמא שלי יודעת את האמת,המחנכת והמרכזת שלי יודעות את האמת,ועמוק בפנים גם המורה

שלי יודעת את האמת...והיא תצטרך לחיות עם זה.

ולמרות הכאב על הויתור הנוראי הזה על העקרונות שלי ועל הצדק והמוסר,אני לא צריך להילחם על

משהו שאני יודע.כבודי במקומי מונח,ואין מי שיערער על זה!

את הלקח של "לדעת מתי לוותר" חוויתי באמת בפעם הזאת,אני לא אומר שזה הויתור הראשון שלי,אבל זה הויתור הכואב

הראשון שלי...אז למדתי עוד משהו בחיים,עשיתי עוד צעד בדרך...לפחות אני יודע שמבין שנינו[אני והמורה לאזרחות]

אני הבוגר...אני עשיתי את שלי,ולמעשה הצדק לצידי והיא-תשבור את הראש עם עצמה בניסיון לכופף אותי.

אבל Rysher לא יתכופף,וגם לא יישבר שוב...ואפילו לא יפול עוד פעם.

אני יודע מי אני ומה אני,אני יודע מה האמת ולצד מי היא עומדת...

היא תקבל את הדרישות השטחיות שלה אבל תהיה ריקה...ניצחה בקרב-אבל הפסידה במלחמה.

המוסר בצד שלי,כבודי בחזקתי,האמת לצידי והצדק מאחוריי.

שלא נדע שנאה ונקמה,ושיהיה לכולכם חג שמח,תיזהרו לא לקבל כוויה מהנרות,לא להשמין מהסופגניות

ושלא ייפול עליכם עץ אשוח!

טוב,יקירתי אני מצטער על השטות שעשיתי...אני מפגר לפעמים.

לא הייתי צריך לפרסם את מה שפירסמתי ואני מקווה שאת סולחת לי

[אם תבקשי אני אפילו אהיה מוכן להשפיל את עצמי ולפרסם כאן תמונה מאוד משפילה

שלי מימים רחוקים ששיכים לעבר,את כבר יודעת בדיוק על מה אני מדבר...חיחי]

אז עכשיו,כמו שהבטחתי:משמעות החיים.

השיר הזה לא חדש לי,ואולי גם לא לחלק מכם.למעשה הוא בן שנה וחצי.

התאהבתי בו על הפעם הראשונה ששמעתי אותו,והתאהבתי בו עוד יותר כשקראתי את

הליריקה שלו.

אבל רק אתמול כששמעתי אותו שוב לגמרי במקרה הבנתי כמה הוא רלבנטי לגביי,וכמה כל

מילה מרגישה כאילו היא נכתבה עלי...

Dream Theater - Octavarium

מקווה שתהנו

[מה "מקווה"?מי שואל אותכם?תהנו זונות!]

Dream Theater - Octavarium

[Lyrics by John Petrucci,James LaBrie,Mike Portnoy]

I never wanted to become
Someone like him
So secure
Content to live each day
Just like the last
I was sure I knew that
This was not for me
And I wanted so much more
Far beyond what I could see
So I swore that I'd
Never be someone like him

So many years have passed
Since I proclaimed
My independance
My mission
My aim
And my vision
So secure
Content to live each day
Like it's my last
It's wonderful to know
That I could be
Something more than what I dreamed
Far beyond what I could see
Still I swear that I'm
Missing out this time

As far as I could tell
Theres nothing more I need
But still I ask myself
Could this be everything
Then all I swore
That I would never be was now
So suddenly
The only thing
I wanted
To become
To be someone just like him

A Doctor sitting next to me
He ask me how I feel
Not sure I understand his questioning
He says I've been away a while
But thinks he has cured me
From a state of catatonic sleep

For 30 years
Where have I been
Eyes open
But not getting through to me

Medicate me
Infiltrate me
Side effects appear
As my conscience slips away

Medicate me
Science failing
Conscience fading fast
Can't you stop what's happening

A higher dosage he prescribes
But there's no guarantee
I feel it starting to take over me
I tell him not to be ashamed
There's no one who's to blame
A second shot
A brief awakening

I feel the relapse
Can't break free
Eyes open
But not getting through to me

Medicate me
Infiltrate me
Side effects appear
As my conscience slips away
Medicate me
Science failing
Conscience fading fast
Can't you stop what's happening?

sailing on the seven seize the day tripper diem's ready
jack the ripper owens wilson phillips and my supper's ready
lucy in the sky with diamond daves not here I come to save the
day for nightmare cinema show me the way to get back home
again

Running forward
Falling back
Spinning round and round
Looking outward
Reaching in
Scream without a sound

Leaning over
Crawling up
Stumbling all around
Losing my place
Only to
Find I've come full circle

flying off the handle with careful with
that axe eugene gene the dance machine
messiah light my fire gabba gabba
hey hey my my generation's home
again

Running forward
Falling back
Spinning round and round
Looking outward
Reaching in
Scream without a sound

Leaning over

Crawling up
Stumbling all around
Losing my place
Only to
Find I've come full circle

[Root]
Our deadly sins feel his mortal wrath
Remove all obstacles from our path

[Second]
Asking questions
Search for clues
The answer's been right in front of you

[Third]
We try to break through
Long to connect
Fall on deaf ears with failed muted breath

[Fourth]
Loyalty, trust, faith and desire
Carries love through each darkest fire

[Fifth]
Tortured insanity
A smothering hell
Try to escape but to no avail

[Sixth]
The calls of admirers
Who claim they adore
Drain all your lifeblood while begging for more

[Seventh]
Innocent victims for merciless crimes
Fall prey to some madman's for impulsive designs

[Octave]
Step after step
We try controlling our fate
When we finally start living it's become to late

Trapped inside this Octavarium
Trapped inside this Octavarium
Trapped inside this Octavarium
Trapped inside this Octavarium

We move in circles
Balanced all the while
On a gleaming razor's edge

A perfect sphere
Colliding with our fate
This story ends where it began