נמחק!!!

שלומות ושלומים לכולכם!

אני שמח מאוד[!]להודיע לכם שהשבוע הסתיימו השיפוצים בבית משפחת פלג[כן,זה שם המשפחה שלי].

אז עכשיו,כשכל קיר בבית צבוע,יש וילונות בסלון[שכבר היה שם מאז שהגענו לדירה זו],בחדר שלי,

בחדר של אחי[שמאז שהוא עזב את הבית לת"א אני ישן שם ומתאמן על הבאס שם] ובחדר של אמא,

שיש לי שטיח קטן ומגניב בחדר שתואם את צבעי הקיר והוילונות אפשר להגיד באמת שיש לי בית יפה.

[מן הסתם-תמונות בקרוב לאחר שנסיים לסדר את כל הבית,לנקות ולתלות את התמונות הלונגים ושאר הירקות

בחזרה על הקירות].

השבוע הזה היה מאוד לא קל,מחסור חמור באוכל כי כמעט אי אפשר היה לאכול בבית אז אכלתי הרבה בחוץ,רק שאוכל

מסוג זה לא יכול להחזיק בנאדם רעבתן כמוני לשבוע שלם כמו שצריך.

תנאי השינה ושעות השינה במצטבר היו 15-18 שעות מיום ראשון השבוע עד אתמול,שזה בערך חצי ממה שהייתי צריך.

רבתי עם אמא על קטע מסריח שהיא עשתה בלי להתחשב בי ובמה שאני רוצה.

אבל,אני יכול להגיד שהתוצאה הסופית מספקת אותי ואפילו הייתה שווה את השבוע הזה[מלבד המחסור בקלוריות].

חוצמזה...מה אני יכול להגיד?

ביום שהייתה שביתה יצאתי למשמרת חניכה הראשונה שלי עם אחותי החושנית ורמי הנהג הכי מאגניב במד"א.

היה לי את מקרה הCVA[שבץ מוחי]הראשון שבו טיפלתי איי פעם,הבנאדם ייצא מזה בשלום,אני מקווה]

היה לנו עוד מקרה של פרפור חדרים ולחץ בחזה באישה מבוגרת,כשהפעלנו את המזגן באמבולנס כמעט העפנו לה את הפיאה

מהראש,היה משעשע ביותר וכיף,ואחרי זה הלכתי להתנחל ולהת**** עד שמישהו פתח את הדלת וגרם לזינוק שאפילו ניר דווידוביץ'

היה מתגאה בו.[אהמ..המבינה תבין ואם לא אז זה סתם יהיה מצחיק].

והיום-הייתי אצל רופאת השיניים שלי,עשתה לי שתי סתימות קטנות,עם שתי זריקות הרדמה ועכשיו חצי פרצוף שלי

משותק ומאולחש ואני לא מסוגל לירוק ישר אלא באלכסון ולשתות רק מהצד שבו היא לא הזריקה...מואי כיף.

אז זהו,היום הזה מוקדש למנוחה לשמיעת מוזיקה כמו חולירע ולאימונים על הבאס ואולי גם כתיבה אם תנחת עלי מוזה

[אני מרגיש אותה בדרך]

יום ראשון שביתה אז כנראה שיהיה לי חמשוש ארוך ואולי הוא יימשך לקצת יותר מיום אז יהיה לי מואי כיף

ואני אוכל להביא ביד קצת...רוצים להצטרף ולעזור לי?

לא נורא אני אסלח לכם הפעםD:

נתראה בקרוב עם התמונות של הבית המשופץ מסודר ונקי!

ביי שפכטלים שלי:)

אךך...תענוג,קיבלתי שרביט מהדוס הרוסי שלי.

אז...נתחיל בחמש עובדות שאתם לא יודעים עלי[או לפחות רובכם]

1)אני מאונן כפייתי,לפעמים מעל חמש פעמים ביום ואפילו בזמן שיעורים בבית הספר.

2)יש לי טחורים ואני מדמם כשאני מחרבן

3)יש לי גידול בראש,משום מה אנשים מתעקשים לקרוא לגידול הזה "מוח"...go fish

4)אני בנאדם שעיר בצורה יוצאת דופן.אני אפילו מגלח את הלשון באופן יום-יומי כדי שלא יראו

5)אני נקרופיל,זאופיל,פדופיל והידרופיל[למבינים בכימיה]

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

ועכשיו ברצינות-חמש עובדות רציניות ואמיתיות שלפחות חלק מכם לא יודע עלי

עובדה ראשונה

נולדתי כתינוק חתיך ביותר,בלונדיני עם עיניים כחולות-ירוקות.

אך כמו רוב הילדים שנולדים בלונדיניים עם עיניים כחולות-צבע השיער והעיניים שלי השתנה מאוד מהר

לחום,גם השיער וגם העיניים.

[מי שלא מאמין שדבר כזה יכול לקרות שיבדוק בספרות רפואית מקצועית-זו תופעה נפוצה מאוד]

עובדה שניה

בגיל 9 עברתי מיני ניתוח להסרת נקודת חן מוגדלת מהבטן שנחשדה כגידול ממאיר[מלנומה]

אך התגלתה כגידול שפיר לחלוטין.מאז לא נמצאו גידולים ממאירים או שפירים ואני מודה לאלוהים על כך.

עובדה שלישית

כמעט חצי ואולי אפילו יותר מחצי מבני משפחתי הם חורגים.

בני המשפחה שלי[שאיתם אני מקיים קשרי משפחה או בכלל]הם:אמא,אחי הגדול והיחיד,הדוד שלי,סבא שלי.

בני משפחתי החורגים:אבא חורג[האבא הביולוגי ואמא התגרשו ואני לא בקשר עם האבא הביולוגי שלי 8 שנים],

סבתא חורגת[הסבתא הביולוגית שלי נפטרה מסרטן כשהייתי בכיתה א'],דודה חורגת[היא למעשה הבת של הסבתא החורגת שלי],דוד חורג[הוא בעלה של דודתי החורגת],בן דוד חורג[הבן של הדוד והדודה החורגים].

עובדה רביעית

מכיתה ז' עד היום[כולל]היו לי ארבעה תוכים/תוכיות.

הראשון החליט לקפוץ דרך החלון ועף כדי לחיות בעולם האמיתי כשהייתי בכיתה ח' אחרי ניתוח ברגל ולא יכולתי לקום

בזמן שאמא שלי השאירה אותו על השיש במטבח כדי שיסתובב קצת ולא יהיה בכלוב כל היום אבל השאירה את החלון מעל השיש פתוח וירדה לשטוף את האוטו.כיום הוא כנראה חלק ממחזור הדם של אחד מחתולי הרחוב בקריות.

התוכי השני הגיע אל ביתנו באמצע כיתה י"א,אך מת לאחר חודש וקצת אם אני זוכר נכון,כנראה מהרעלה.

הוא מת בידיים שלי אחרי שניסיתי לאלתר עליו החייאה[ללא הנשמה,כי איך אפשר להנשים מפה למקור של תוכי?]

אז רק עם עיסויי לב,החייאה שלא הצליחה.האמת?בכיתי עליו לכמה דקות,ואז הלכתי לקבור אותו בשטח חול ריק ליד הבית שלי.

התוכיה השלישית הגיעה אל ביתנו קצת לאחר מכן,אך עשתה כלכך הרבה רעש בלתי נסבל עד שרבתי עם אמא שלי

את אחד הריבים הכי חריפים שלי איתה,ריב שהסתיים אחרי שהעפתי מהשולחן במטבח את כל מה שהיה עליו לרצפה וניפצתי כמה זכוכיות ועזבתי את הבית ללילה וישנתי אצל סבא שלי,בטלפון אמרתי לה "אני לא יודע מה יש לך מהיצור הבלתי נסבל הזה

שאת מוכנה להשאיר אותה בבית על חשבון הסבל של כולם,היא לא נותנת לישון או לנוח ועושה רעש בלי הפסקה,תבחרי

את מי את רוצה בבית אותי או את התוכיה שלך ותדעי שהבחירה שלך במקרה הזה תגיד הרבה מאוד על איזה בנאדם את"

אח"כ היא הסכימה להחזיר את התוכיה לחנות ולהחליף אותה בגזע שידוע כשקט יותר.

ואכן לאחר משיכת זמן מצד בעלי החנות לחיות הגיעה התוכיה הרביעית שאותה אני דיי אוהב למרות שהיא קצת מטומטמת

והיא נמצאת אצלינו גם בהווה,עם נוצות תעופה גזורות שלא תוכל לעוף,עם תשומת לב למה שהיא אוכלת כדי שלא תקבל שוב הרעלה ומחסום למקור שלא תעשה יותר מידי רעש ושלום על ישראל.

עובדה חמישית

אני חושב על לסגור את הבלוג.

אז הנה לכם האמאמאמא של השרביטים שאני יכול להביא לכם.

מקווה שהשכלתם להכיר אותי קצת יותר וגם שנהניתם קצת לקרוא על חיי חסרי החשיבות.

[סתם סתם,יום אחד אני אהיה יד ימינו של אלוהים...אני מקווה שהוא לא מאונן,לא בא לי לגעת בזין של אלוהים]

ואני מעביר את השרביט אל:

ירדן

אירנה

יואב

לואי

רחלי

לא טוב,התדרדרתי קצת...

שחררתי את הרסן מהקיפאון שכפיתי על עצמי מתחילת שנה"ל עד לפני חודש

וזה קצת הרס לי את ההצלחה בבצפר,הסיח את דעתי מהלימודים אני מניח,מהנגינה גם כן

ובהחלט שגם מכתיבה.

עומדות בפני שלוש אופציות אבל החלטתי לא לנצל אף אחת מהן.

כנראה שאני מעדיף להישאר לבד עד סוף תקופת הבגרויות בדיוק מאותן סיבות שבגללן

החלטתי לכפות על עצמי את הקיפאון ההוא שנמשך 4 חודשים.

כל דבר שלא קשור ללימודים נגינה או כתיבה יקבל עדיפות משנית ונמוכה בחיים שלי,שוב.

חשבתי שלפחות שתיים מתוך השלוש אופציות לא יהיו מסובכות אבל מסתבר שאין הרבה

דברים פשוטים וטכניים בחיים.

האופציה הראשונה מתחילה להסתבך במהירות מסחררת,אופציה שסיבכה אותי בהרבה צרות

וכאבי ראש.

האופציה השניה אומנם נראית פשוטה על פניה אבל טומנת בחובה אוקינוס של תסבוכות וקשיים

ואפילו קצת רגשות אשם.

והאופציה השלישית קצת תלושה מהמציאות.

אז במקום להסתבך איתן ולהיכנס לעוד תקופה של כאבי ראש שרק תפגע בלימודים שלי-שהשנה החלטתי

להקדיש להם את העדיפות העליונה ביותר-אני חושב שאני פשוט אניח להכל ואשים את זה בצד

החיים יהיו בהמתנה כמה חודשים כדי שאני אוכל לקיים את מה שהבטחתי לעצמי ולאמא שלי

בשביל העתיד שהבטחתי לעצמי[ולאמא שלי],הקיפאון ההוא מסתבר עשה לי הרבה יותר טוב

מאשר ההפשרה והדינמיות של החיים-כרגע זה פשוט לא מתאים לי ולתוכניות שלי.

לא שרע לי,לא שקשה לי...אבל זה דורש ממני פשרות שאני פשוט לא יכול להרשות לעצמי כרגע

להתפשר עליהן,וכוח שאני חייב לשמור בשביל לימודים,ותשומת לב שאני חייב לתת ללימודים.

נמאס לי לסטות מהדרך כל פעם,הברזתי משיעורים בלי שום סיבה נראית לעין,פה זה נגמר

אני מפסיק לוותר לעצמי על שטויות.