חשבתי שזה יהיה נורא בשבילי,פחדתי מזה.חשבתי שאני אבכה כשזה יקרה,ידעתי שזה יקרה.
בתת מודע שלי אפילו בראתי את ההתנסות הזאת.
אני לא מרגיש רע.אני לא מתכנס פנימה כמו שחשבתי שאני אעשה כשזה יקרה.
להיפך,אני פורץ החוצה.
אני לא מאמין בכאב,אף פעם לא האמנתי.
אני מאמין שכל התנסות,לא חשוב כמה היא נראית כואבת[למעשה היא נראית כואבת רק כלפי חוץ],
היא גם הזדמנות...
הזדמנות לברוא משהו חדש,רענן.
הזדמנות להשתחרר,להתפתח,לגדול,להתבגר,ובין כל הבריאה[אותה בריאה מהשורה למעלה]-לברוא
את עצמינו כמי שאנחנו רוצים להיות-ולהתנסות בזה,במי שאנחנו.
תמיד אמרתי על עצמי,והאנשים שמכירים אותי באמת אמרו את אותו הדבר,
שגם אם וכאשר אני "נופל" אני תמיד קם...עם חיוך,בנאדם חזק יותר מהבנאדם שנפל.
אבל אף פעם לא באמת נפלתי.זאת אשלייה.גם אתם אף פעם לא נפלתם
רק הייתם תלויים באוויר בין בחירות שונות,הזדמנויות שונות להתנסויות שונות
מה שאנחנו מכנים נפילה זה בסך הכל התלבטות נפשית,לא מודעת,בין ההזדמנויות השונות
שבראנו לעצמינו.התכלית הסופית של כולנו היא להיות עצמינו.
המטרה היא זהה,הדרך היא זו שמשתנה בין אדם לאדם,וגם בין אדם לעצמו במשך הזמן.
כל אדם בדרכו.
והנה הגיע הרגע שבאופן לא מודע תכננתי ובראתי,שחשבתי שיהרוס אותי מבפנים.
חשבתי שזה יהיה סוף הדרך.אבל שכחתי את המשפט[הגאוני,דרך אגב]:"כל סוף הוא התחלה של משהו אחר".
אין באמת סוף,לשום דבר.גם לא לחיים.
מה שנראה לנו כ"סוף" הוא בעצם גם לא התחלה של משהו אחר.
זאת בסך הכל בחירה בנתיב אחר,בדרך אחרת,זאת בעצם ה"התחלה של משהו אחר".
כל אדם מתנסה באירוע מסויים בדרכו שלו,ברגשותיו שלו,במחשבותיו שלו.כל אדם מתנסה ב"סיום" וב"התחלה"
שהם בעצם בחירה חדשה,התנסות חדשה,דרך חדשה בדרכו שלו.
וכך,בחרתי לי "לסיים" פרק אחד בחיים שלי,ו"להתחיל" פרק אחר.או כמו שאני מאמין-לבחור בהתנסות חדשה
לבחור בהזדמנות החדשה.
אנשים מצפים[ואפילו אני ציפיתי]שזה יהיה כואב,שאני ארגיש רע,שאני אפול שוב,שאני אשקע,שאני אכנע לדיכאון.
תגובה נורמלית ולגיטימית ביותר,אבל לא מועילה.
זה לא יעזור לי לגדול,ולהתפתח,להתבגר,להתגבר ולהתנסות במשהו חדש,התגובה הזאת לא תביא לי
שום הזדמנות למשהו טוב יותר,היא לא תעזור לי לברוא שום דבר טוב.ולכן אני לא הולך לבזבז את
הזמן והבריאות הנפשית על הרגשות השליליים האלה,כי אני יודע שהתכלית הסופית שלי היא להיות עצמי,בתור
הבנאדם שאני רואה את עצמי.ואני לא רואה את עצמי כבנאדם עצוב או דכאוני.ואני לא הולך לקטר על זה
[אחרי הכל אני בראתי את ההתנסות הזאת]אני לא קוטר,למרות שאני בן מזל בתולה.
אני רואה את עצמי כאדם שבסופו של דבר-מחייך.
אני בנאדם שמח,בהיר-מחשבה,אוהב[את הכל ואת כולם],בוגר[גם לבוגרים מותר לפעמים לעשות שטויות
ולצחוק כמו ילדים,אחרי הכל רוב המבוגרים מסתכלים על הילדות שלהם כתקופה המאושרת ביותר שלהם]
ואני גם לומד,לא בבצפר[אחרת התעודה שלי הייתה נראית אחרת לגמרי],אלא בחיים.
אני לומד מהכל,מכל רגש,מחשבה,התנסות,הזדמנות,בחירה,הישג,אבידה,חיוך,דמעה,הצלחה,כישלון
דמעות,צחוק,אהבה,שנאה...
וככה אני הולך גם לעשות הפעם,זאת בסך הכל רק עוד התנסות,רק עוד בחירה,רק עוד הזדמנות,רק עוד מכשול
בדרך,רק עוד התחלה...ואין שום סיבה שאני לא אלך בנתיב שבו אני רואה לנכון ומאמין בו.
אני מרגיש משוחרר עכשיו,אחרי הכל,אחרי שזה "נגמר"[או שזה רק התחיל?].
אני מרגיש טוב...מצויין אפילו.המילה שהכי עולה לי בראש עכשיו זה חופשי.
אני חופשי להיות עצמי,ולא צמוד ותלוי במשהו אחר.
אני אלך בדרך החדשה שבחרתי,ואני הולך להפיק מזה את המירב,ואת המיטב.
אני לא רוצה לשכוח את מה שהיה.אני אקח את זה איתי הלאה להמשך הדרך.
אני אלמד מזה,כמו מכל דבר אחר שאני מתנסה בו,אני לא אשאיר את זה מאחור.
אני לא חושב שזה הכרחי להשאיר אנשים מסויימים מאחור ולהמשיך הלאה בלעדיהם
אבל אם הם בוחרים להישאר מאחור ולא להמשיך איתי הלאה זאת הבחירה שלהם,ההתנסות שלהם.
ואת זה אני לעולם לא אשפוט,או אגנה,אלא אברך אותם,ואאחל להם את ההתנסות הכי מאושרת שהם יכולים
להפיק מבחירתם.אבל אני רוצה להגיד לכל מי שבחר להישאר מאחור ולא להמשיך הלאה איתי,לצידי,
שאם אתם רוצים לחזור,להמשיך איתי הלאה-דלתי תמיד פתוחה בפניכם,בפני כולכם.ואני אקבל אותכם
בזרועות פתוחות ובחיוך תמיד,כי אני תמיד אחייך.
בהתחלה חשבתי לעצמי:"ומה יקרה הלאה?מה יהיה בהמשך?"
ואז הבנתי,הכל תלוי בי!הרי אני בורא את ההתנסויות ואת ההזדמנויות אני יוצר לעצמי!
ולכן אני לא אצמד יותר לתוצאות של הבריאה,אלא לבריאה עצמה.אני לא דואג למה שיהיה בסוף.
כי התכלית הסופית היא כמו שאמרתי כבר-להיות עצמי.להגשים את עצמי,אתם יכולים להעלות על דעתכם
אושר גדול מאשר הגשמה עצמית?[חוץ מלהיפגש עם ג'ון פטרוצ'י...]
הסוף כבר ידוע מראש,כי אין סוף אחר.אי אפשר לא להגיע למקום שאליו אנחנו הולכים
לכן אני לא נצמד למטרה-היא תבוא אלי מעצמה.
אני אצמד לדרך אל המטרה,דבר שונה לגמרי,כי אולי זה ישמע מוזר אבל המטרה היא חסרת משמעות
הדרך אליה היא בעלת המשמעות האמיתית.
כשאדם יוצא למסע,במהלך המסע הוא משתנה,תהליך השינוי הוא החשוב,ולא התוצאה הסופית,שכאמור
כבר מובטחת וידועה מראש.
כל אדם בוחר את הדרך שלו להשתנות,כל אדם בוחר מה לקחת איתו הלאה מכל התנסות,כל אדם בוחר
מה לזכור מכל אירוע בחייו.
אני אזכור את הטוב,אני אגשים את עצמי,אני אבחר בבחירות שנראות לי כאלו שהכי מראות את מי שאני
ומה שאני חושב על עצמי.אני בוחר להיות מאושר...
אם אתם שואלים למה כתבתי את כל זה בבלוג ולא ביומן פרטי:
אני מקווה שאולי תוכלו ללמוד ממה שכתוב פה,שתוכלו ללמוד ממני,אולי אפילו להבין דברים חדשים
בנוגע לעניינים ישנים,תובנות חדשות.
אני מקווה שלפחות משפט אחד פה יעזור לכם בהמשך הדרך אל האושר,כן אני יודע שתהיו מאושרים בסוף
כי אין דבר אחר מלבד אושר בסוף הדרך
[רק תזכרו שגם בסוף הדרך אתם יכולים לבחור לחזור אחורה וללכת בדרך הזו שוב ושוב,כמה פעמים שתרצו],
וזה בסך הכל מה שאני מקווה שיהיה לכם,לכולכם,גם אם אני לא מכיר אותכם אישית.
כי בסופו של דבר אני לא רוצה שום דבר,כי יש לי כבר את כל מה שאני באמת צריך ורוצה.
וגם לכם יש את הכל,אנחנו רק צריכים להיזכר בזה.כשניזכר שיש לנו הכל-הגענו אל הסוף,אל האושר,זוהי בעצם
ההיזכרות.
אני לא מבקש כלום,מלבד אושר,לכולנו.
אני מקווה שנוכל להיפגש בסוף הדרך,יום אחד,אחרי הכל כמו שאמרתי,אני לא חושב שזה הכרחי
להשאיר אנשים מאחור ולהמשיך הלאה בלעדיהם,אבל אם הם בחרו להישאר מאחור,אני מקווה שלפחות
נוכל להיפגש שוב בסוף הדרך[סוף הדרך משותף לכולנו]ונוכל להתאחד כולנו ולהיזכר...
אני מאחל לכולכם את האושר הכי גדול שתוכלו למצוא,לברוא,ולהתנסות בו,
ואני מאחל לכולם היזכרות נעימה!
ואלה שכן רוצים להישאר איתי ולהמשיך איתי הלאה לצידי,החברים שלי
אני צריך אותכם עכשיו,יצאתי לדרך חדשה,התחלתי מחדש ואם הכל ולמרות הכל
אני יודע שהתחלות חדשות לפעמים יכולות להיות קשות,אני צריך אותכם שתעזרו לי
כי אי אפשר לעשות את זה לבד,בדידות מעולם לא הייתה אהובה עלי.
אני צריך אותכם ליידי,אני זקוק לכם.
תישארו איתי,תישארו לצידי.
אני אוהב אותכם-את כולכם-מעומק ליבי!
כולנו נתאחד בסוף,
גיא
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Rysher
