זה כמו לעלות על פסגת הר גבוה
וזה כמו לעלות לפסגת הר גבוה
לנשום אוויר צלול, נקי - להרגיש
לגעת בשלג, בדשא, ברוח
לחזור למקום שלא היה נגיש
פירואט עם ידיים פרושות באוויר
סיבובים פנימיים במחזור הדם
נגיעות ארוכות של יד על פנים
לדעת דבר שלא היה קיים
זה כמו לעמוד על קצת פסגה
ולהתמסר לרטט הפחד
אולי מכאן הכל יבלע
בנוף שישנו רק מתחת
את רוצה גבוה יותר, חזק יותר
לכבוש עוד פסגות ונקודות ציון
את מגלגלת את הפחד בכדור שלג
שיעלם עם הרוח, שישנה כיוון.
אני מתה מפחד.
הוא גורם לי להרגיש דברים שחשבתי שאינם עוד. החזיר לי את רצונות המקור.
אהבת החינם ההיא נחה לפתע, אני רוצה להרגיש ממנו עוד ועוד..
פחד אלוהים, אלוהי הפחד. מה מפחיד יותר מקרבה שמרגישה כמו אמת?
אולי זה שוב תעתוע, אולי אני שוב מפתחת ציפיות לדבר שאינו אלא חולף.
הוא מדבר איתי, הוא מדבר אותי. מדבר שפה שכמעט ואין איש מדבר. הוא נוגע בדיוק בעוצמה הנכונה, בעצמי הנכונה, לנשוך בלי לחורר.
הימים שעברו העלו אותי גבוה, לפסגת הר שהיה קשה לי לעלות לפניו. עכשיו אני מביטה למטה, אחוזת אימה וכח - אולי מכאן זה רק הולך ומתדרדר...
היאחזות
ללכת לישון עם הריח שלו
דבוק לסדינים, לציפיות
אלו שאת מתעצלת לצפות כל פעם מחדש -
חס וחלילה שלא להתאכזב.
עכשיו לשמור, חזק חזק
קרוב לפתחי האוויר לתוכך
לשאוף ולנשוף – למלא את הדף
שמחר יהיה במה להיאחז.
אני מביטה סביבי, נושמת חזק את הרוח. מוסיפה בית אחרון וכותבת עוד ועוד מילים.
יש הרים גבוהים מההר שלי, יש פסגות אליהן עוד רוצה להגיע -
אומרת לעצמי, הפעם אל תכנעי.
... אחת, שתיים, שלוש נשימות
זה לא משנה מי ילך ראשון
תסתכלי מסביב, תשאפי תחושות
תאהבי את הרגע ותתני לו להיות.
פחד אלוהים. אלוהי הפחד. מילים שנעצרות מלהיאמר. הפעם לפחות ראשי מורם למעלה, מפחדת אך בוחרת להמר.
ממשיכה לטפס, ממשיכה לטפס, ממשיכה לטפס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
