אזרחי ישראל,
ב-11 בספטמבר 2001 רעדו השמיים בניו
יורק. אל מול מסכי הטלוויזיה ששידרו את פגיעת המטוס הנוסף וקריסת המגדלים, רעד
ליבה של האנושות כולה. התאריך הזה, שנחקק בזיכרון העולמי לעד, הוא תזכורת כואבת אך
חשובה למאבק הבלתי מתפשר בטרור ובצורך להישאר נחושים ליצור עולם חופשי, דמוקרטי,
בו ניתנת לכל איש לחיות את חייו על פי אמונתו ודרכו גם אם הדבר לא בהכרח מוצא חן
בעיניי האחר.
אסון התאומים ומתקפת הטרור על
ארה"ב ביום ההוא, שינה לחלוטין את העולם בו אנו חיים. הלוחמה בטרור הפכה
לעניין יומיומי, והפחד מפניו של הטרור נטמן בהתנהלות היומיומית שלנו: בתחנת
האוטובוס, בקניונים, בשדות התעופה. לפתע כל אדם נראה חשוד וכל תזוזה מפרה את
הרוגע.
אך למרות הכאב והטרגדיה, המשך קיומה של
הנחישות הבינלאומית המערבית שלא לוותר לעוסקים בטרור, להמשיך במאבק הצודק והקיומי
בו, הן המסמלות יותר מכל דבר אחר את הניצחון של הצד החפץ בעולם חופשי, מודרני
ודמוקרטי.
יכולנו להרים ידיים ביום ההוא אל מול
מתקפת טרור שלא ידעה האנושות מימיה, אך הידיים לא בחרו בכניעה לטרור. הידיים בחרו
בחיים.
מדינת ישראל משתתפת ביום הזה ביחד עם בת
בריתה החשובה ביותר, ארצות הברית, בזיכרון ה-11 בספטמבר ומבטיחה לחתור לניצחון
במלחמה בטרור עד אשר הוא יושג.