אזרחי
ישראל,
כאשר
מדברים על מלחמת יום הכיפורים, תמיד מתחילים מההפתעה המוחלטת וחוסר המוכנות בה
פרצה המלחמה.
יש
שהאזעקה תפסה אותם בדרך לבית הכנסת, ויש שזוכרים עד עצם היום הזה את קול האזעקה
העולה ויורדת שסימלה את פרוץ המלחמה.
עד
עצם היום הזה יש הממשיכים לחקור ולתהות כיצד לא הייתה ערוכה מדינת ישראל למלחמה.
יש שעדיין מתווכחים על האחראים למחדל ויש שעדיין נושאים את גודל הטרגדיה בליבם.
מלחמת
יום הכיפורים הייתה המלחמה הקשה מכולן, שידעה מדינת ישראל. האסון הכבד בגודל
הנספים בה, הדרמטיות שאפיינה את ניהולה ותחושת חוסר נטילת האחריות של הגורמים
האחראים למחדל הותירה חותם משמעותי לדורי דורות על האומה הישראלית.
המלחמה
לימדה אותנו עד כמה לא רצויים היינו ועודנו, במזרח התיכון. עד כמה הסכנה הקיומית
ריחפה ומרחפת גם היום, על קיומה של מדינת היהודים בארץ ישראל.
אך
היא גם לימדה אותנו, שהנחישות לשמור על מדינתנו, על ביתנו ועל גבולותינו מסוגלת
להביא אותנו להישגים שאיש לא האמין שנשיג. כאשר מצמידים לצווארנו חרב מוות, אנו
מצליחים לגבור על הסכנה מולה אף אומה בעולם לא התייצבה.
יום
הכיפורים הוא יום של חשבון נפש. יום שבו אנו סוקרים את מעשינו לאורך השנה החולפת,
מביעים חרטה על הטעויות ומבקשים לפתוח דף חדש לקראת השנה החדשה. אין לי ספק שביום
הזה, מדי שנה, המשפחות השכולות עושות חשבון נפש אחר. הן מתייחדות עם זכר יקיריהן,
מבכות את לכתם בקרב ותוהות על גודל המחדל.
משפחות
יקרות, כאבכן הפרטי הוא כאב לאומי של אומה שלמה. לא ידענו עוד מלחמה בסדר גודל
כזה, בה נגבה מאיתנו מחיר כה כבד. אך בזכות קורבנם של יקיריכם, אנו כאן היום. חיים
במדינה עם גבולות בטוחים, עם צבא חזק ומתקדם ויכולת לתת מענה לכל אתגר ביטחוני
שמציבים בפנינו שונאינו.
המלחמה
ההיא ולקחיה מלווים אותנו עד עצם היום הזה. בעידן שבו מפתחים נשק להשמדה המונית
מתוך שנאה לעם היהודי, בעידן שבו משטרים משתמשים בנשק כימי נגד אזרחים השואפים
לדמוקרטיה, אין לנו אלא לסמוך על עצמנו
כדי להבטיח את קיומנו כאן, בבית הזה גם עבור הדורות הבאים.
גמר
חתימה טובה.