ראש הממשלה העתידי של מדינת ישראל גאה להציג:

דיון חשוב ביותר יתקיים בימים הקרובים בבסיס מול מפקד הגף שלי.

על הפרק: האם אני יכול לעשות יומיות במקום חמשושים ולישון בבסיס.

אני גר ממש קרוב לבסיס, ואחרי 5 בערב אין לי שום דבר לעשות בבסיס -

אין לי אחריות על חיילים או עבודה כזו או אחרת להשלים, ואז אני תקוע

בבסיס משועמם ולא מצליח למצוא את עצמי. אז השבוע הגעתי למסקנה

ואמרתי: "עד כאן! עד כאן! לא עוד!" ופניתי לאיש קבע האחראי על התנאים

של התפקיד שלי וביקשתי לעשות יומיות מהסיבות הברורות וההגיוניות ביותר

הקיימות בעולם. אי אפשר למצוא סיבה אחת הגיונית וריאלית שבגללה אני

צריך להישאר בבסיס. למזלי האיש קבע לא אמר ישר "לא" (הוא מסוג האנשים

שלא יודעים מה זה להגיד "כן" ולשמח אחרים) ולמרבה ההפתעה

הוא החליט שההחלטה תהיה בידיו של מפקד הגף שזה מאוד טוב בשבילי

כי המ"ג אוהב אותי והיחסים שלי איתו מצוינים. ביום ראשון המפקדת שלי

תשכנע אותו ואם הוא לא יהיה עקשן על סיבה מפגרת אז נצא לדרך חדשה.

אני אופטימי.

היום אני וצופי הולכים לראות הסימפסון בקולנוע ולא 'כפת לי שהיא לא רוצה לראות

את הסרט "ילדים" הזה.

ביום ראשון הודעתי ל-א' שאני הגעתי למסקנה שלא צריכים לעשות שום ניסוי לקשר

בינינו כי אני כבר יודע שזה לא יעבוד. והאמת? הרגשתי טוב עם ההחלטה ואני עדיין

מרגיש מעולה.

השבוע עלה נושא הסרבנות על הפרק כשחבורה של חיילים מדוכיפת סירבו להשתתף

בפינוי המשפחות בחברון. חלק מהחיילים היו כאלה שהתנתקו מגוש קטיף.

אני מבין את הכאב שלהם - אך סרבנות היא דבר שאסור לקבל.

מי שהולך לקרבי צריך לקחת בחשבון ולהבין שהוא יצטרך לעמוד מול משימות קשות

ולא רק מהבחינה הפיזית. אם לא מתאים לו כל דבר - שלא יילך לקרבי. חד וחלק!

פרשת "סרן פיקציה" היא אחת הפרשיות הכי הזויות, מצחיקות שרק בישראל יכולות לקרות.