באותו לילה ניסיתי ליצור משהו. לא בכוח, זה לא היה יכול להרגיש בכוח אחרי סופ"ש שלם בו מחשבותיי היו מכוונות לכיוון אחד-אליה. אבל בוקר אחרי, שחשבתי על השלב הבא, על הנשיקה, משהו בתוכי צעק בקול: אל תעשה את זה, אל תעשה את זה!

ולא עשיתי. וביום ראשון, כשהגעתי הביתה, הגעתי למסקנה שאמנם התגברתי על רייצ'ל ולא נכנסתי לקטע עם גלי, אבל הצורה, התסביך-נשאר. ואולי זה לא רע. אולי כמו השינוי שעשיתי בעצמי, אני אוכל להתפשר, אוכל לוותר ולהתמודד. אבל עם בחורה שלא תהיה מסוגלת להקשיב בי ולתמוך? אין מצב. נמצא משהו באמצע.

אז בעצם, אספר את כל הסיפור.

הכל התחיל בפייסבוק. היכרתי אותה מfriends you might know ומתמונות בצלמון, ידעתי שהיא מהבסיס וידעתי שהיא אמורה להשתחרר בקרוב, מדרגות הסמל שהיו על חולצת המדים שלה. לפני השחרור שלה(נובמבר) היא התחילה לדבר איתי בפייסבוק, מישהי מהבסיס אמרה שנתאים מאוד וככה התחלנו לדבר בעצם. אז יאללה, מנסים. 

ראיתי שהיא נכנסת חזק לסיפור ואמרתי לה שאני לא בתקופה טובה לזה, מה שהיה נכון, והאמת, עדיין נכון, לסוג הקשר שיהיה איתה בכל מקרה. אז לא הייתי בתקופה טובה,עכשיו אני לא מוכן.

אבל המשכנו לדבר, זרמנו, הקשר התחיל להתפתח, אבל חזרתי כמה פעמים על ה"זה לא יקרה, אני לא רוצה שתיכנסי לזה", עד שבשלב מסויים נמאס לה, יכול להיות אחרי שדיברנו בפעם הראשונה. בהחלט אפשר להבין. באותו שלב היא מחקה את מספרי מהזיכרון שלה, אבל המשכנו לדבר בפייסבוק. קצת פחות, נדמה לי, אבל המשכנו.בשלב הבא שדיברנו רציני, אמרתי שבכל זאת יש סיכוי, מההתחלה אמרתי שאני אף פעם לא פוסל, אני לא זוכר בדיוק איך קרתה ההתקדמות בדיוק, אבל היא קרתה. בשלב מסויים מתחילות שיחות ארוכות בטלפון, קשר יומ-יומי. לא קרה ישר, אבל התפתח. והיה סיכוי, היו פעמים שהייתי מרגיש בקטנה. ואז פעם אחת באתי אליה, במוצ"ש, היה נחמד, אני זוכר, אבל לא קרה כלום. אח"כ היא באה אליי, לסופש, היה גם סבבה, עזרתי לה בלימודים קצת, ראינו סרטים טובים ביחד, רק אחד בעצם, השדים של אמילי רוז, היה מגע, אבל הרגשתי שהגזמתי, האמת. לא היה משהו רציני רציני, החזקת ידיים, אבל המשמעות של זה יכולה להיות גדולה.

ודיברנו, תמיד דיברנו כשהיה לי מה להגיד. היא האמת לא שיתפה יותר מדי, בכלליות היא לא כזאתי, כן זרמה, כן רצתה לזרום, אבל כן יכלה לדבר גם בקטעים רציניים. אחלה בחורה. מהתחלה רציתי איתה 100 אחוז כנות, וזה הלך. היה לנו גם באמצע איזה ריב קטן, הערכתי אותה לא נכון ומה שאמרתי פגע בה, אבל תיקנתי את המצב, אמרתי לה שאני לא נוטה לוותר בקלות על דברים חשובים. אז זה התחיל שוב, זה היה בטיול שלי בנגב עם המשפחה של ארוסתו של אחי ועם משפחתי.

אז דיברנו הרבה, היא ידעה את מצבי, ואני את מצבה, פחות או יותר. היה לילה אחד, שדיברנו ארוכות, והרגשתי שאני באמת מאוהב בה, עד הסוף, אהבת חיי, אבל גם זה חלף. אמרתי לה וזה ידוע-במצב אידיאלי הקשר הזה היה אידיאלי. אבל המצב שלי לא אידיאלי. המון זמן לא הייתי יכול להגיד שאין לזה קשר אליה, לא הייתי חזק מספיק כדי לעמוד במשמעות של המשפט הזה, אבל לאחרונה, לפני כמה ימים, לפני הסופש אצלה, יכולתי להגיד, ואמרתי.

אז היא הייתה אצלה, והיה סבבה, למרות שהיה קצת ריחוק בלילה, אבל הכל בסדר.

היא הכירה את משפחתי ואת משפחתה של ארוסתו של אחי, ובסופשבוע הזה נסעתי אליה והיכרתי את משפחתה. היה סבבה, מאוד כיף, ראינו סרטים ביחד, דיברנו גם, כרגיל, על כל מה שהיה ומה יכול להיות. המצב ידוע, הסכמנו שזה יכול להתפתח.

ואני ניסיתי, כמו שאמרתי, כי המחשבות היו מכוונות אליה. אבל כשנסעתי בחזרה והגעתי הביתה הבנתי שאני עדיין שקוע באותו תסביך של רייצ'ל-גלי. בתסביך הנחלאווית הגבוהה, הבנאדם הטוב שנראה מושך ויציל אותי. כיום זה פחות יציל אותי, אבל מושך. ומן הסתם זה לא חייב להיות נחלאווית, אלא בנאדם שנראה חופשי וטוב.

וגם דיברתי עם אילה על זה. אחד, זה מבנה גוף אצלה, שתיים, היא לא באמת שמנה, זה באמת מבנה גוף, אם באמת תסתכלו ותשפטו אובייקטיבית אז תבינו. שלוש, פשוט יש בה משהו קצת סגור, קצת עצוב, ואני צריך להיות עם מישהי שתהיה שמחה וחזקה. לא יכול כרגע לתמוך באופן מלא בצד השני, צריך את התמיכה גם, וזה, אני חושב, הסיבה האמיתית. כי גם זה מרתיע קצת, זה משפיע, ואני לא מוכן לסוג הקשר הזה, משהו מרתיע אותי בכל העסק הזה, לא מתאים לי, אולי בהשוואה למה שאני רוצה כחלק מהתסביך זה פשוט לא נראה לי. אני מתאר לעצמי שזה הכל מהכל. אני צריך בנאדם פתוח, חופשי, כנראה. אני, בעיקר, צריך לפתור את התסביך לאהבה שהתרגלתי אליה. לחזור ללאהוב באמת. כלומר, בקטע הידידותי אני אוהב באמת, תמיד, ואם לא אז זה בהחלט משתפר, אבל הנה יש לי הזדמנות מתחת לאף, ומסיבות טכניות אין שום סיבה לא ללכת על זה. אז למה לא? בעבר הייתי יכול להיכנס לזה. הנה, יש לך אחלה בחורה, אחלה הזדמנות, תוכל גם לעזור. אבל היום זה לא ככה, היום זה לא המצב, ואולי אף פעם זה לא בדיוק ישתנה. אבל נראה. אז אצטרך לעשות כמו שעשיתי עם עצמי? להתפשר ולוותר אבל כן ללכת על מה שקוסם לך? כי מבחינה רגשית אין סיבה לא ללכת על מה שקוסם לי, וזה גם הצעד הנכון, כי מה שעשיתי עם עצמי הוא להתפשר ולקחת פסק זמן ממה שפעם היית והיום אתה לא יכול להשיג-מה שנמצא גבוה בשמיים-וללכת על האמצע, כדי להשיג את הגבוה בשמיים. כרגע זה נראה לי בלתי נתפס כמו שזה נראה לי אז, בהתחלה, עם עצמי, ולמען האמת, לא נראה כאילו אני אצטרך יותר מזה מבחינת בחורה. כי כל בחורה יכולה ללמוד. ופאק, המשפט הבא אולי לא יניב תוצאות טובות, היא נראית טוב, היא מתאימה לך והיא יכולה גם ללמוד(ואם היא לא תוכל..אז נתפשר? כמו ששאלתי בהתחלה, להיות עם בחורה שלא תוכל להקשיב לי ולתמוך? אין מצב. משהו באמצע, אבל שמח, כי אתה צריך את זה נגד הדיכאון של עצמך), אז מה רע? מה צריך יותר מזה?

שכחתי לספר את המאורע העיקרי, למרות שיכול להיות שחלקכם כבר ניחשתם. ביום שבת בלילה, היה מגע, המון מגע, מגע שבא טוב, התאים לי במידה מסויימת ולה כנראה עד הסוף. אמרתי אם מנסים, אם מנסים לפתח, וזה מרגיש במידה מסויימת סבבה, למה לא. היא ידעה את המצב, וכשהגעתי ביום ראשון הביתה והבנתי שאני עדיין בתסביך שלי, וכשדיברתי איתה הבנתי שהיא לקחה את זה אחרת, מה שלא בהכרח לא צפוי. עשיתי טעות, לקחתי את זה רחוק מדי בהתחשב באיך שהיא מפרשת את העניינים, ועד שלא אהיה באמת מוכן, דבר שכנראה לא יקרה בזמן הקרוב, לא אעשה זאת שוב.

והכי חשוב, יהיה בסדר. יהיה הכי מעולה בעולם. אני מבטיח.

אה, ואני בוחר ציפי. כי ציפי נראית מבטיחה.

עריכה מאוחרת: אחרי שיחה איתה על הפוסט, קצת מפחיד אותי שאני לא מסוגל לעזור לתסביך העמוק של אנשים בכלליות. אולי אחרי הרבה זמן ועם קצת קושי ממני, אבל קצת מפחיד אותי שאולי איבדתי את זה. ואולי לא, אולי זה יפעל בדרך אחרת, ואולי, הכי טוב, המצב האידיאלי, שזה יחזור אליי.  פעם הייתי מסוגל להבין את התסביך של הבנאדם ואז תוך שניות להבין מה הוא צריך. יש כאלו שצריכים טלטול, יש כאלו שצריכים להירגע. להבין את המפה, להבין את המבנה הרגשי של הבנאדם ומה יעיר אותו או יעשה לו טוב. אולי להיות קצת כמוהם, אולי, בדרך הקלאסית והישנה, להגיד להם פשוט מה עובר עליהם, מה הם מרגישים, כשזה מתאים, או בקטנה, קצת פה קצת שם, לאט לאט.