פוסט ראשון. זוהי הפעם השלישית שאני פותח בלוג בישרא בלוג. ולמה, אתם שואלים?

בהתחלה היה לי את הבלוג הזה, ואז הוא נסגר מכיוון שהרבה אנשים קראו בבלוג והבינו דברים לא נכון, וזה היה יוצר מצבים לא נעימים בזמני מריבות קשים. במיוחד אצל מישהו אחד. אז החלטתי לעזוב אותו. הבלוג הזה היה פעיל במשך 3 וחצי חודשים.

כמה ימים לאחר עזיבת הבלוג, ממש לא התאפקתי ופתחתי בלוג חדש. בלוג חסוי, חשאי, בו לא ידעו את הזהות שלי. נתתי שמות אחרים לאנשים וגם לעצמי, לא הייתי מציין מקומות. לאט לאט החשאיות פחתה, עקב טעויות של אנשים(עמית, מה המצב? (=) ועקב הפחתת החשאיות על ידי. לפני שבוע, אולי קצת יותר, הסרתי את החשאיות לגמרי באותו בלוג. אך למה עזבתי אותו? בגלל בעיות טכניות. ביקשתי מחברי מיכאל להכין לי כפתור, ומיכאל, עם חוסר הסבלנות שלו, יצר השובבות והרצון לראות את הכפתור שלו על פני הבלוג שלי, החליט בעזרת הידע שלו לפרוץ לשרת של ישראבלוג(מעניין אם המנהל קורא את זה(=) ולשים אם הכפתור בבלוג שלי.

וכך הוא עשה. אחת התוצאות של זה הייתה שזה התנתק מהיוזר שלי, ולכן הייתי צריך להתחבר מחדש, אך אבוי, לא זכרתי את הסיסמא. ביקשתי מישראבלוג שישלחו לי למייל. לאחר כמה בקשות לאורך כמה ימים, לא נשלחה שום סיסמא. דיווחתי למיכאל על הבעיה, והוא, בעזרת הידע שלו במחשבים, עזר לי ולבסוף הצלחתי להיכנס.  אך יום אחרי זה שוב ניסיתי, וזה שוב לא נכנס לי. הבלוג הזה היה קיים 9 וחצי חודשים.

באותו יום די התעצבנתי, אחרי יום ארוך, ואז הלכתי לתכנית ג', שהיא פשוט לפתוח בלוג חדש לגמרי, או לחזור לבלוג הישן. מכיוון שלא זכרתי את הסיסמא לבלוג הישן אז החלטתי להקים בלוג חדש.

מעניין, את שני הבלוגים החלטתי לעזוב ב-13 לחודש. את הישן יותר עזבתי ב-13.4, ואז החדש יחסית החלטתי לעזוב אתמול. את הפוסט האחרון כתבתי ב-7.1.

אז הנה אני פה. מי אני?

קוראים לי יוני ניר, אני גר בכפר וורדים, יישוב בגליל המערבי, 20 דקות מנהריה, 5 דקות ממעלות.  אני אוהב לקרוא, לכתוב, להיות על המחשב, לצאת עם חברים, לשמוע מוזיקה, ולהיות מד"ן מרחב (פרטים בהמשך).

אני בן 19, התגייסתי ב-20 ליולי. עוד 6 ימים אני אהיה כבר חצי שנה בצבא. הזמן עבר מהר. אני משרת בחיל החינוך, ותפקידי הוא מד"ן מרחב. בתפקיד שלי אני מגיע לבתי ספר ומעביר שיעורים על צה"ל, עונה על שאלות של מלש"בים(מיועדים לשירות ביטחון) ומארגן פעילויות הקשורות לצה"ל וגם כאלו שלא, תלוי בכמה אני משמעותי.

אני מאמין בטאואיזם, מאמין באהבה, מאמין בחופש המחשבה, מאמין במיסטיקה-רוחות רפאים בעיקר, ומעל לכל-מאמין באלוהים ובעולם.

אף פעם לא הייתה לי חברה. אף פעם לא התנשקתי עם מישהי. והנה אני פה.

את התפקיד שלי אני עושה בחצור הגלילית. כרגע אני נמצא בשלוש מסגרות: אורט חצור, מכינה קדם צבאית ומשמר אזרחי.

מה שאני חייב לציין זה את סדרת ספרי הארי פוטר האהובה עליי מאוד, וכמובן גם את שר הטבעות שאני מאוד אוהב. רשימות של ספרים אהובים, סרטים אהובים, בלוגים מומלצים, מוזיקה אהובה, מצב רגעי ועוד יוספו בקרוב.

חברים? סהר, שי, אילן, אנטון, סושי, יבגני, מיכאל.

ידידות: שירה, ג'אזמין, רעות, עמית וסהר.

וואלה, זה תזמון מצויין לכתוב פוסט, בגלל שהאירועים האחרונים משקפים את מי שאני בצורה מצויינת. אז בואו נציג לכם את השבוע האחרון. עכשיו, אני באמת ממליץ לכם הקוראים לקרוא את  הפוסטים בשני הבלוגים הישנים שלי, גם אני מתכוון לעשות זאת. מאוד מעניין, באמת כדאי.

ובקרוב אני גם אפרסם פה דברים שכתבתי. קטעים, שירים, וגם קישור לפאנפיק שכתבתי.

פאנפיק הוא תרגום של המילה באנגלית: fanpic. פירוש המילה הוא יצירות מעריצים(fan-pic). אני, כמעריץ מאוד גדול של הארי פוטר, כתבתי גרסא לספר השישי על בסיס חמשת הספרים הראשונים. כתבתי 30 פרקים, שבסה"כ הגיעו לאורך של 100 עמודים, או אולי קצת יותר, ביחד. היה מאוד כיף לכתוב את זה. הפיק הזה זכה במקום שני בתחרות פאנפיקים של פורום הארי פוטר בהייד פארק. את הפיק תוכלו לקרוא כאן. חשוב לציין שכדי להבין את העלילה, צריך לקרוא את כל חמשת הספרים הראשונים בסדרה.

עכשיו התחלתי לכתוב גם פיק לשנה השביעית, כשאני מוצא זמן במסגרות, בעיקר. כיף(=

אז מה היו אירועי השבוע האחרון? רבים

אנשי הקשר במסגרות אלו האנשים שאיתם אני יושב על דברים ושהם בעצם יוצרים את הקשר שלי למסגרת. אני יושב איתם על תכניות שנתיות, על הכנת פעילויות וכו'. בקיצור, היו הרבה עניינים איתם בזמן האחרון.

לפני כמה זמן התקשרתי לאיש הקשר שלי במכינה קדם צבאית, שאלתי אם הם נמצאים בסיור בגולן(באותו יום הם היו אמורים לצאת לסיור בגולן, לפי הלו"ז), והבנתי ממנו שהוא כן. מאוחר יותר באותו היום, מתקשרת אליי המפקדת שלי ואומרת שאיש הקשר במכינה לא מבין למה לא הגעתי לשיעור שקבענו לצהריים באותו הבוקר. אמרתי לה שכנראה הייתה איזו אי הבנה, ושאני אדבר איתו. לאחר כ-20 דקות צילצלתי אליו, ואמרתי לו שאני מצטער ושהייתה איזו אי הבנה, אני לא קבעתי איתו שיעור וגם הייתי בטוח שהם נמצאים בסיור בגולן. הוא התחיל להגיד לי שאני ממציא דברים ואני אמרתי לו עד כאן, אני לא ממציא דברים וזה לא בסדר להגיד את זה. בערך שבוע אחרי זה, אני מגיע למכינה, וכשאני יושב איתו הוא מתחיל להאשים אותי שהברזתי לו ושוב אמרתי לו שהייתה אי הבנה. הוא מאוד טוב בלהאשים אחרים ולא להסתכל על עצמו. לא יכולתי לדבר איתו. בתקופה הנוכחית אני לא מסוגל לדבר עם אנשים שלא מקשיבים לי, נחלשתי.

ואגב, אני לא סומך על המפקדים שלי. לפרטים- תוכלו לקרוא בפוסט האחרון בבלוג השני שלי, שם יהיה קישור לסיבה.

אני כבר כמה שבועות ביקשתי מהמפקדת שלי שתתן לי כמה שעות ביום שיש לי מסגרת אחת שאני אוכל ללכת לבקר בביצפר הישן שלי, אך היא לא נותנת לי. אך כשחבר שלי מתקשר ומזמין אותי למסיבת סיום קורס שלו(הוא מסיים קורס של מצ"ח-משטרה צבאית חוקרת), הוא אומר לי:"וואלה, תדבר עם המפקדת שלך, שתתן לך אישור לצאת מוקדם".

"תדבר איתה אתה, היא פה לידי. רק אל תגיד שטויות, היא עדיין המפקדת שלי".

הוא דיבר איתה. בשלב מסויים היא אמרה לו:"טוב, אני אנסה לסדר משהו".

וואלה, חבר שלי מצליח לשכנע אותה לנסות לשחרר אותי כמה שעות מוקדם, ואני לא. היא לא בסדר.

איש קשר נוסף פשוט לא הגיע למסגרת. זה פחות מפריע לי, כי היה לי נחמד לשבת שעתיים ולנוח קצת ואז ללכת הביתה. אבל אני אדבר איתו.

אשת קשר נוספת, לא איכפת לה מהתלמידים שלה. יש איזו פעילות שאנחנו רוצים להעביר וצריך לה לפחות שעתיים, והיא גם רוצה שנעביר אותה, אבל היא יכולה לתת רק שעה וחצי. דיברתי עם המפקדת שלי, היא אומרת שצריך לפחות שעתיים, כדי שנוכל להעביר את זה כמו שצריך ובלי לחץ, כדי שלא נשכח משהו. זוהי פעילות שמאוד חשובה לחניכים, פעילות על צו ראשון, וצריך להעביר אותה כמו שצריך. כשאמרתי את זה לאשת הקשר, היא אמרה לי בתגובה:

"אתה לא מציב לי תנאים. זה הבית ספר שלי ואני אחליט מה לעשות בו". לא הצבתי לה תנאים, רק חשבתי על טובת התלמידים.

ווואלה, נחלשתי, ואנשי הקשר לא מקשיבים, ראייתם מעורפלת, והם מזיקים לסובבים להם וגם לעצמם. נמאס לי שאני בא לקראת כולם, ואף אחד לא בא לקראתי.

קטע שכתבתי שבוע שעבר:

השירים מתנגנים ובי עובר רעד של התרגשות. אני שומע את ההתרגשות, השמחה והעצב בקולה של הזמרת המדהימה.

אני מסתכל על השמש, מודע ובו זמנית מופתע על הכוח הרב שטמון בי. הכוח הרב הוא כ"כ גדול ואינסופי, עד שכמעט איני מאמין-זה מה שרציתי וכרגע יש לי את זה. את זה תמיד ביקשתי- את הכוח לחיות יום אחרי יום אחרי יום ולעשות את היטב, כפי שאני רוצה.

איזו סצינה מדהימה. האוטובוס פנה ללפידות, נסע לתחנה והסתובב. ביציאה הוא עצר כדי לתת לאוטובוס אחר להיכנס, ובאותו רגע רץ חייל אל האוטובוס מצד ימין, ומצד שמאל רצה נערה.

הם נפגשו באמצע, באוטובוס.

מדהים, לא? (=

אח, אני אוהב את החיים. (=

______________________________________________________________

חזרתי הביתה ביום חמישי, ועם כל התסכול מהאנשי קשר והמצברוח הירוד הופיעה עוד מחשבה. מחשבה חדשה, שהייתה קשורה לנושא שתמיד חשבתי עליו ותמיד אחשוב, אך המחשבה עצמה הייתה חדשה לגמרי. הנושא היה בת זוג, מישהי.

מאז כיתה ט' התחלתי לחפש מישהי, והתקדמתי המון עד היום. את זה תוכלו לראות בבלוגים הקודמים שלי.

אותה המחשבה שתקפה אותי הייתה שבעצם איך זה שעדיין אין לי מישהי? זה לא הגיוני, זה פשוט לא מתחבר לי.

לשני חברים שלי יש חברה חדשה, וגם למישהו מהביצפר שלי, ועכשיו גם לידידה שלי. אך זו לא קנאה, זה הרבה יותר מקנאה. זה פשוט חוסר היגיון. הרגשתי כבר כ"כ מוכן, איך זה עדיין לא קרה? פשוט נראה לי לא הגיוני כ"כ באותו לרגע, לא התחבר לי.

ואני מחפש, וממשיך לחפש. אני בנאדם מאושר, לא חסר לי כלום. אך אני מחפש אותה, תוך כדי האושר. תמיד אחפש אותה, עד שאמצא.

ולסיום, הנה עוד קטע שכתבתי לפני משהו כמו חודש, פחות או יותר

מה?

מנסה לשנייה, אך נשבר באותה אחת. מודה בחולשתי, אך לא יוצא מזה כלום. מנסה להתעורר. מגיב למציאות, אך לא בהכרח מוכן. לפחות לא מרגיש מוכן, כרגע. לא באמת מצליח לעשות את מה שברצוני לעשות. כבר ידעתי לעשות זאת בצורה מעולה. הגשמת החזון שלי. חזון אחרית הימים. חזון העצמות השבורות. העלאת העצמות שהעלו אבק בארון. לפתוח אותו כנגד כל המוסכמות והיכולות.

אינני מבין את העולם, אך מנסה להבין. ואבדה לי ההבנה. ההבנה שעונה על השאלה: למה? כבר הייתי גיבור. כבר קראו לי הרקולס כשלא הייתי שלם במלואי. ועכשיו? רק מנסה. מה שחסרה לי היא המסוגלות, או הרגשת המסוגלות והניפוח של החוסר הוא עצום והרסני. האם באמת תעזור המחשבה החיובית? אחת ההרגשות הנוראיות של התקופה האחרונה היא חוסר קרבה אל כל אחד שאני בקשר איתו, גם האנשים שתמיד היו שם. איך אני חוזר? קיוויתי שהאבט"שים(אבטחה שוטפת-זאת אומרת, שמירות) ישמשו כניקוי ראש, אך אני עצמי לא מסוגל לתת לזה לקרות. המחשבות תמיד נמצאות שם. איך אני צריך להחלים? איך אני אחלים?

________________________________________________________

מקווה שנהנתם והתעניינתם לקרוא כמו שאני נהנתי והתעניינתי לכתוב(=

להת'(=

יוני. הכינוי שלי הוא Caleos Diasaro. נכון יפה? (=