היכן אותם ימי אושר שידעתי איך לחיות? שידעתי איך להינות? שידעתי איך להעביר את הזמן בכיף? שידעתי איך להיות מד"ן מרחב? שידעתי איך לדבר אל אנשים, איך להראות להם ובצורה הכי טובה. היכן אותם ימי אושר שידעתי לאהוב?

מסלול ההרס הוא הרסני כ"כ לאלו הנמצאים במנהרה חשוכה ללא אור. כל הדרכים הם חסרי מוצא, כל מה שאתה מנסה לא מצליח. שום דבר לא מספיק. שום דבר ששימח אותך בעבר, לא משמח אותך עכשיו.

אך אם ידעת לעשות משהו בעבר, בטוח תוכל לעשות אותו שוב. הוא נמצא בתוכך.

השיחה עם עמית התבססה על משהו שלא היה צריך להקדיש לו תשומת לב, שלא היה צריך לקרות, אבל קרה. דבר לא אופייני.

כשאתה בנאדם חזק, מסלול ההרס הוא עוד יותר הרסני, עד כדי שיתוק בכל המובנים.

איני מצליח למצוא את עצמי מחדש. רק לפני חמישה ימים עוד הצלחתי. כעת אני מרגיש כ"כ רחוק מזה. אך כמו שהתרחקתי מזה, ככה אני יכול להתקרב בחזרה. אני רק צריך לתת לעצמי, זה מה שאני רוצה.

היום ההורים וגם אח שלי יוצאים מהבית ויש סרטים די מעניינים בטלוויזיה. אחד הוא קרוסרודס, סרט עם בריטני ספירס שאף פעם לא יצא לי לראות והנה ההזדמנות, ואח"כ יש מטריקס רילודד, סרט טוב. המבקר אמר פילוסופיה  בגרוש, אך לדעתי המבקר פשוט לא מבין את הפילוסופיה הזאת, מחשבתו לא פתוחה מספיק. הוא לא מסתפק בזה כי הוא לא מבין.

אני כ"כ מקווה להבין מחדש את נפלאות העולם כדי להסתפק בהם. אני מקווה לחזור לעצמי, למי שהייתי.

בקושי נשארה לי תקווה, בקושי נשארה לי אמונה, בקושי נשאר לי כוח לקוות ולהתפלל. מה עליי לעשות?

לפתוח את ליבי. לעשות דברים שירככו אותו, יחלישו אותו, כדי לתת לאור להיכנס מחדש. אז אוכל לחזור.

בתקווה..