בימים אלו אני קורא את הספר "אני קלודיוס" מאת רוברט גרייבס. הספר מדבר על התקופה ברומי בו השלטון היה רעוע והנורמות החברתיות לא היו ממש מוסריות. אותו טיבריוס נירון גרמניקוס קלודיוס הוא האחד עם טיפת מוסר, בגלל שגדל תחת דיכוי חברתי בכלל נכותו וגמגומו.

יש מושג בספר הנקרא "פרחי קצינים", כלומר, הבנים של קציני המלחמה.

ואני רוצה לדבר על קצינים אחרים, הקצינים שלנו, של סגל מד"נים מרחב של אזור חרמון. אחד מהם הוא המא"ז(מפקד אזור) שלנו, שרף, והשני הוא המחז"(מפקד מחוז) שלנו, חליל. שניהם ממוצא בדואי לדעתי.

ולי, שבמידה מסויימת הספיק לי צרות מבדואי מסויים בקורס, שהיה אחלה בנאדם אך חסר  כל משמעת, והיה זקוק לעזרה בעברית. הוא היה בנאדם מצחיק במקצת עם עילגותו שלו, וחברותי מאוד, אך חסר משמעת. אחת הדוגמאות הטובות לכך שפגשתי אותו בקניון בחצור, שם הוא היה על חצי א'(רק חולצה), מה שלא תקני, ובעוד הוא חושב שזה חצי ב'(=

ולנו יש שתי קצינים בדואים. מי שקרא באדיקות בבלוגי שעבר וזוכר את המאורע, יודע שהמא"ז שלי האשים אותי בכך  שהאוטובוס היה מלא בחיילים והאוטובוס אחריו איחר, וכתוצאה מכך איחרתי לפגישה עם איש קשר. ובתקופה מסויימת הוא חיפש אותי, לא ניסה להבין, והמח"ז שלי זילזל בי, וניצל במידה מסויימת את חוסר ביטחון העצמי שלי באותה תקופה, בידיעה או שלא בידיעה.

אתמול פגשתי מישהי מהסגל שלי. לא הייתי מעודכן בשלומם בגלל השבוע שהייתי בבסיס, והיא השלימה לי פערים.

שרון, מישהי מהסגל שלנו, עולה לבה"ד להיות מפקדת בקורס מד"נים(מדריכי נוער) הבא. לדברי נילי, זאת שדיברתי איתה, היא לא עשתה יותר מדי במסגרת התפקיד, וכך גם זה נראה לי ולפי  איך שהיכרתי אותה. לעומת זאת- ענבל,מד"נית אחרת בסגל שלנו, שכפי שנילי ואני היכרנו אותה, ונילי גם ידעה, היא מאוד אוהבת את התפקיד ועושה המון במסגרתו. היו לה בעיות עם אנשי קשר מסויימים, ועל כן, המח"ז שלנו החליט לעכב את עלייתה לבה"ד.  נילי אומרת ששרון השיגה את העלייה לבה"ד המוקדמת בעזרת אבא שלה, שהוא מפקד בסיס בצבא, אם אני לא טועה.

אז מה עד עכשיו? הוא לא מכבד אותי, ומפלה לרעה את ענבל.

ונילי? סבא של נילי נפטר לפני שבוע. היא קיבלה חופשה, אך די התעצבנה בדרך לקבל אותה, והייתה לה שיחה עם אותו מח"ז, ובאותה שיחה, אחרי שהם טיפלו בעניין חופשת ההלוויה, לדעתי, הוא אמר לה:"ואני לא אתחיל להגיד את דעתי על הורים גרושים"(ההורים שלה גרושים). מה הוא רוצה להגיד בזה? שהוא מאשים אותה שההורים שלה התרגשו? הוא לא מאמין בחמשושים, שהיא מנסה להשיג בגלל שהיא לא ראתה את אביה המון זמן.

ושרף, המא"ז? הוא די מעופף. הוא שכח לשלוח את הטפסי הבקשה של נילי לעלות לבה"ד, וכתוצאה מכך לא הייתה יכולה לעלות. בקיצור, הם אינם יודעים לטפל במד"נים כמו שצריך. אלו הקצינים שלנו.

ושיר, המש"קית? יודעת שהם טועים, אך לא עומדת נגדם.

נילי וענבל עומדות להגיש קבילה נגד חליל, המח"ז.

בכלמקרה, מפגש ישרא בפורים, אולי אלך, אבל יש לי את הריתוק לבסיס, אז נראה.

אה, כן, מחר יש לי משפט, וכנראה אני אהיה מרותק לבסיס לזמן מה. אז אולי לא אכתוב פה למשך כמה זמן.

מחר יום המשפחה. קניתי שעון נחמד על לוח עץ ושעליו גם מופיעים החודשים בשנה למשפחתי, וכתבתי ברכה נחמדה, אולי אפרסם. וממחר...אני אוכל קצת להתרחק מכל מיני עניינים לזמן מה. כדי להיטען מחדש- למרות שבימים האחרונים אני מרגיש סבבה, אבל זה תמיד יכול לעזור.

נראה לגבי מפגש ישרא.

בכלמקרה, היום בבוקר הלכתי לכבות את המחשבים למעלה כי שכחתי אתמול, ולהפתעתי גיליתי את אמא שלי ישנה למעלה. לפני ששמתי לב הדלקתי את האור, וניגשתי למחשבים. עמדתי המום לכמה שניות, לא עיכלתי שאמא שלי ישנה למעלה. היא בד"כ לא ישנה שם. היא התחילה לצעוק:" תכבה את האור, תכבה את האור, תתבייש לך!" הגזימה לגמרי. נפגעתי. כעסתי. בדרך למטה אמרתי:"כן, כן, אני מתבייש!"

הכעיסה אותי. בשלב מסויים עצרתי את הכעס. קצת כאב לי, אבל היום עבר בסבבה.

חזרתי הביתה, היא ישנה. היא לא מרגישה טוב בימים האחרונים, אז היא נחה הרבה. נכנסתי לחדר. לפתע הכלב שלי התחיל לנבוח כרגע והתחלתי לקרוא לו וללכת לקראתו כדי שיהיה בשקט, כי אמא שלי ישנה, אבל ראיתי אותה קמה, אמרתי לה: "בוקר טוב", היא לא ענתה. היא לא מדברת איתי? זה יהיה די טיפשי.

היא ישנה למעלה בגלל אור הקריאה שהיא הדליקה הפריע לאבא שלי.

וזהו. אז..עד לפעם הבאה.

יוני.