לכבוד ממשלת ישראל החדשה (שלום במזרח התיכון?)

היום הוא יום השואה. במקרה ישבתי לכתוב מכתב זה היום.  במקרה, ולא במקרה.

לפני כמה חודשים דיברתי עם חברי על המצב הפוליטי-צבאי-חברתי בארץ. דיברנו על מצב השלום בארץ. קודם כל דיברנו על הצבא. הוא אמר שהוא לא מאמין במלחמה, לא מאמין בנשק, ועכשיו אגיד לכם, גם אני לא מאמין במלחמה, באלימות ובתקיפה, והתגייסתי לצה"ל ב-20 ליולי. האם זאת סתירה? בכלל לא, לדעתי.

הוא אמר שאנחנו מדכאים את הפלסטינים, ובמידה מסויימת, הוא צודק.

בסביבות תכנית ההתנתקות, נשלחתי ביחד עם כל הקורס שלי לתגבר את מג"ב בעוטף ירושלים. היינו בירושלים הפלסטינאית, ליד החומה, וראינו איך ילדים פלסטיניים קטנים רואים מאז שהם נולדו רובי m-16. ראינו איך מג"בניק מבעיר מזרון ומכריח ילדים ערביים לקפוץ מעליו. ראינו איך מג"בניק דוחף ערבייה זקנה עם סלים מלאים על הראש. ראינו איך מג"בניק מאיים בירי על ערבים בגלל שהם ניסו לעבור את החומה במקום בו אסור. ראינו איך פלסטינאים זרקו עלינו בקבוק תבערה.

ראיתי איך ערבי רוצה כ"כ להגיע לעבודה, שבזמן שהוא נעצר ע"י חוליית מג"בניקים, הוא מנסה לדבר בסתר בטלפון, ורואים את הלחץ, הדאגה והעצב על פניו. רואים בדיוק את הדיכוי.

אז מה קודם כל? קודם כל צריך ללמד את המג"בניקים איך להתנהג, לא להעלים עין. קודם כל צריך ללמד בצה"ל יחסי אנוש. בין אם זה ליד החומה, שם מגב"ניקים, בשנאתם העזה לערבים, מתעללים בהם, ובין אם אלו קצינים בחיל החינוך, שיודעים לדכא רגש בריא של החיילים שלהם, אולי אפילו מבלי שהם יודעים.

לחייל יש פחות מוטיבציה לתפקיד, רמת המשמעת הפנימית יורדת, ובמקום לעזור לו מדכאים אותו, בידיעה או בלא ידיעה. מה המסקנה? מומלץ מאוד ללמד יחסי אנוש בצה"ל, גם בחומה, וגם שם, בדרך שקציני חיל חינוך מטפלים בחיילים שלהם.

האם זו סתירה להתגייס לצה"ל בזמן שאתה לא מאמין במלחמה? לדעתי לא. ראשי התיבות של צה"ל הם צבא ההגנה לישראל. צבא ההגנה. אנחנו מגנים, קודם כל, לא מתקיפים. מגנים, בשמירות בשוק התקווה או באיצטדיון טדי, על ביטחון מדינת ישראל, וגם מבצעים פעילויות בתוך עזה, פיצוץ בתים של חשודים, חקירות. מנסים להגן כמה שיותר במינימום הרג.

יש מסמך נפוץ בצה"ל הנקרא רוח צה"ל. במסמך זה קיימים ערכים כמו כבוד האדם, שיוויון זכויות, אחריות, טוהר הנשק ועוד. זה האידיאל של צה"ל. לצערי, מעט מאוד מזה מתקיים, כפי שראיתם במה שכתבתי למעלה, וזו אחת ממטרות המכתב הזה.

ביום ראשון, ה23.4.06, היה כתוב בעיתון את דבריה של שופטת מסויימת, שנתקלה במקרה בו שב"ח(שוהה בלתי חוקי) פלסטינאי התחזה לקצין מג"ב כדי להיכנס לארץ. זה הזכיר לה, וגם לי, את הסיפורים בשואה בו יהודים לקחו זהות אחרת על מנת לברוח מיד הנאצים. השב"חים הפלסטינאים הם נרדפים, כמו היהודים בשואה, כן, זה לא רחוק מזה.

אז איך מפסיקים את זה? ברגע שאני ראיתי את הילדים הפלסטינאים הקטנים שחיים בצל האיום של חיילים במדים עם רובי M-16, חשבתי רק דבר אחד-צריך לצאת מפה. זה לא טוב להם ולא לנו.

ובמה זה תלוי, לצאת מירושלים הפלסטינאית? פרטנר לשלום, נכון?

מה אנחנו רוצים כמדינה יהודית, וככל בנאדם? רוצים לחיות בשקט ובשלווה, לא רוצים פיגועים, נכון? לא רוצים לחיות בפחד וסכנה, נכון?

אז מי מוצא פרטנר לשלום? הממשלה.

אין לי מושג מה הולך בחלונות הגבוהים. הרבה אנשים שמנסים להבין מה קורה שם, גם מנחשים באפלה. כי כבר המון שנים אנחנו מנסים למצוא פרטנר, להתקדם, ובקושי מצליחים. מבחוץ, זה נראה כאילו בקושי מנסים, בקושי עושים.

אז הנה לכם דרישה, ממשלתנו החדשה והיקרה. דברו עם החמאס, דברו עם הג'יאהד, עם החיזבאללה ועם כל מי שצריך כדי להניע את הפלסטינאים מדרך הטרור. תראו להם שלהרוג אנשים אין בזה שום דבר קדוש, ושאנחנו והערבים יכולות לחיות כאן, במדינת ישראל, ביחד. שמענו פלסטינאים שיוצאים נגד דרך הטרור, תיעזרו בהם, תדברו עם נשיא איראן.

איך מטפלים בטרור, באלימות? רק בדיבור. האם זה לא מה שמחנכים אותנו, בני הנוער, שאנחנו צעירים? לא להיות אלימים, אלא להיות מבוגרים ולדבר על זה?

הרבה מאוד ערבים בעולם מתכחשים למדינת ישראל, והולכים בדרך פנאטית ועיוורת אחרי מנהיגיהם ואחרי דרך הטרור, בה הם הורגים אחרים וגם את עצמם. מבחינה מוסרית ומבחינה אישית, אין בזה שום גאולה, אלא לרק בנאדם שעולמו כה צר מוחין ע"י תעמולה ולמידה של רק דבר אחד-למות למען אללה והעולם הערבי. אז בואו נרחיב את עולמם.

וזו הבקשה שלי, ואני יודע שזו גם בקשת כל תושבי מדינת ישראל, שבאמת רוצים שלום פה, ושלאט לאט מבינים את הדרך הנכונה.

נשיא איראן אמר שישראל מקבלת כספים מהאומות הגדולות שמנוצל להגביר את הדיכוי הפלסטינאים. הוא פנאט, הוא מכחיש שואה, הוא טרוריסט, אבל יכול להיות שהוא צודק. הוא נחוש למצוא לעצמו אויב, כמו שהיטלר עשה, והוא שונא את ישראל, אבל יש נקודה במה שהוא אומר אולי, נכון?

כולנו רוצים שיפסיקו הפיגועים, שלא נחיה בפחד, אז למה אנחנו לא פועלים לפי מה שנכון ומוסרי? לפי מה שניסו ללמד אותנו, ולפחות אותי, בבית הספר?

למה?

את המכתב הזה בער לי לכתוב אחרי עוד שיחה עם הידידה שלי, שגם לה הייתה ביקורת על הצבא, ברובה גם מוטעית, לדעתי, גם לגבי תפקידי האישי. אני בצבא מד"ן(מדריך נוער) במרחב. אני הולך לבתי ספר, מכינות קדם צבאיות ועוד כל מיני מסגרות כדי להסביר על צה"ל, לדבר על גיוס וגם לשכנע אנשים להתגייס לפעמים. בין לשרת  את הארץ שלך, הצבא גם יכול לשנות אותך בצורה טובה כ"כ. שווה לנסות. שווה להתגייס.

היא טענה שהתפקיד שלי הוא להביא את הצבא לאזרחות, ועל כן גרוע פי כמה וכמה, בגלל שהוא מביא את המוסד הלא תקין מוסרית האלים הזה אל העורף. את העובדה שהאידיאל של הצבא הוא לא מוסד אלים ומלחמתי הסברתי כבר למעלה, וגם הסברתי לה באות שיחה.

דיברנו גם על עוד מאורע שקרה באותן שמירות בירושלים. באחד הימים הגיעו לעיר קבוצה של נשים הנקראת "נשים למען זכויות אדם". הן באו, הסתכלו על הבדיקות, על איך אנחנו שולחים אנשים בחזרה הביתה בגלל ההסגר, דיברו ביניהן בקולניות ואז החלו לדבר עם המג"בניקים ואיתנו. אני מאוד תומך ברעיון שמאחוריו הם באו לשם, אבל הדרך שבה הן פעלו הייתה לא בסדר. הן התחילו לשאול בקוליות אותנו ואת המג"בניקים למה אנחנו לא נותנים לאנשים להיכנס. הם היו קולניות, ומה שהן עשו היה שגוי בעליל. הן עשו סצינה, עשו פרובוקציה, שזו שיטה שאני יכול לתמוך בה, אם לא שמים לב לדרכים האחרות שבהן הן מנסות להגיד את דעתן.

אבל מה שהן עשו שם היה אסור. הן סיכנו את ביטחון מדינת ישראל בגלל שהן הסיחו את דעתנו שלנו, השומרים. הם יכולות להיכנס למשרד, לדבר, להגיד את דעתן, ואז נוכל גם לדבר יותר מסודר, וגם הן לא היו מסכנות את ביטחון המדינה.

אני מאמין בלהקשיב ולדבר, בניגוד להרבה מג"בניקים והרבה אנשים במדינה. אני מאמין שזאת הדרך היחידה להגיע לשלום כאן בישראל, ובמזרח התיכון. השאלה היא, מה עושים בחלונות הגבוהים, ואיך מגיעים אליהם?

ככה. זה מה שיש לי להגיד לכם, ממשלת ישראל החדשה, ואני מקווה שתיקחו את מכתב זה לתשומת לבכם במלוא הרצינות.

יוני ניר.

אני מתכוון להראות את המכתב הזה לכמה שיותר אנשים, לראות אם אשיג הסכמה, ואז, לנסות להגדיל את כוחו, את המקומות בו הוא מפורסם, להשיג תמיכה ושהוא בסופו של דבר יגיע לידיעתכם, הממשלה. אם אתם תומכים בו-תראו את זה, תגיבו.

אם אתם לא תומכים, אשמח לדון איתכם בנושאים, כמובן.

נקודות נוספות: הרבה יותר מדי אנשים משתמשים במילה שואה כביטוי יומיומי:

"איזה אוכל שואה"

"אילו תנאים שואה"

וכו'..הם לא יודעים שזאת השוואה הכי אסורה בעליל. שהתנאים והאוכל שהם אוכלים, אפילו בכלל לא מתקרב לזה.

לעוד תוספת, ראו את ההערה לגבי נשיא איראן לפני שלושה פוסטים.

______________________________

היום, לפתע, הרחתי את הריח שלה.

כל הזמן שדיברתי איתה אתמול, יכולתי להגיד לה את מה שאני מרגיש וחושב.

היה יכול להיות בינינו משהו. אולי עדיין יכול.

והיום הרחתי את הריח שלה, בצורה פתאומית, טובה, המזכירה משהו שנשכח.

משהו חסר.