הרגע ראיתי רק סוף של תכנית על היטלר, ראיתי את החלק של סוף המלחמה, של הכניעה שלו, של הסוף. חלק מאוד מעניין.

הוא היה בנאדם בעל גאווה מטופשת, אבל בעיניו היא לא הייתה מטופשת, אלא הכרחית. הוא לא ידע לחיות בלעדיה.

הוא היה אדם חזק מאוד, וחלש מאוד בו זמנית.

כ"כ הרבה שנאה, ייאוש, כעס, אכזבה, הכל.

ממה זה הגיע? אני לא יודע. אולי רק הוא עצמו, היטלר, יודע.

הציטוט האחרון של היטלר באותה תכנית היה:"ניצחנו. הראינו לעולם משהו מיוחד וייחודי. שמי ייכתב בהיסטוריה".

ושמו אכן נכתב בהיסטוריה.

אדם חזק, כשהוא מייואש, הוא מסוגל להכל.

להכל. גם להמון טוב, לתרופה, לבריאות.

וגם להמון נזק.

איך אני יודע את זה?

כי אני אדם כזה. אדם חזק.

רוצים להבין יותר? תשאלו אותי. או את סהר. היא יודעת, היא מבינה. לטוב ולרע.

נכון סהר? אני אוהב אותך(=

היטלר כנראה היה מיואש, כועס, מאוכזב, מאוס, נמאס לו, זו התשובה, לדעתי. והשילוב של זה עם חוזק, מאוד הרסני, במקרה שלו.

לכן הוא מרגיש שהוא ניצח. העביר את הכאב שלו לעולם.

עד כמה שזה יישמע נורא, הוא צודק. הוא העביר כאב לעולם. מעשיו שלו יכולים להוכיח לעולם המון דברים. שהם מסוגלים ליותר, שהם מסוגלים להתגבר ולהתבגר.

זה תלוי רק בנו.

בואו לא ניכנע לכאב, בואו לא ניכנע לבינוניות, בואו לא נוותר.

מה לזכור? לזכור את השואה, לזכור את האסון, ולזכור שהרבה ניצולי שואה עברו את זה, ויכולים להתגבר על הפצעים שאותה שואה הותירה.

למרות שהתלוננתי על אנשים שמשתמשים במילה "שואה" בקלות דעת, יש בשימוש הזה איזושהו צדק. החוסר יכולת שלהם להתמודד, מביא אותם לאסון אפור, מצב שהם תקועים, שהם לא יכולים לצאת ממנו, לחיות את החיים, להיות מאושרים. חיים מתבזבזים. חבל, נכון?

כל אחד והשואה שלו. כל אחד והדברים שהוא מתמודד איתם.

אל תמעיטו בערכם, ואל תוותרו.

ותזכרו

גם היטלר היה בנאדם.