אפשר ללמוד כ"כ הרבה ממה שנמצא סביבנו, גם במקומות שבכלל לא נראה לכם שאפשר.

ראיתם פעם את הסרט ספיידרמן?

פיטר פרקר, חובב צילום, נעקץ ע"י עכביש. עכביש שיש בו תכונות של מהירות, טווית קורים, קפיצה של טווחים רחוקים וחוזק גדול. הוא מאוהב בנערה בשם מרי ג'יין. "אהבתי אותה עוד לפני שהתחלתי לחבב נערות". היא לא ממש מכירה אותו.

הוא מדבר איתה מדי פעם. הוא רוצה להרשים אותה והוא מחפש אוטו במחיר זול כדי להרשים אותה. הוא הולך להיאבקות חובבנית כדי להשיג כסף, ואחרי שהוא מנצח לא נותנים לו את המחיר המלא. כועס, הוא הולך לכיוון המעלית. בנאדם אחר נכנס למשרד, רוצה לשדוד את המקום. הוא נותן מכה בראש לבנאדם שם, ורץ, פיטר לא עוצר אותו. למה? בשביל הנקמה, הרי הוא לא קיבל את הכסף.

אותו שודד מודה לו, יוצא החוצה. באותו זמן, הדוד של פיטר בא לאסוף אותו. השודד מחפש מכונית, מוצא את דודו של פיטר, הורג אותו, ונוסע עם המכונית. פיטר מוצא את דודו מת, והוא רץ לתפוס את רוצחו. הוא מגלה שהרוצח הוא אותו זה ששדד את המשרד, אותו זה שהוא נתן לו לברוח.

מה אפשר ללמוד מזה? זה הלימוד הכי ישיר שאין דבר טוב בנקמה. נקמה לא תחזיר את הכסף שמגיע לו, לא תחזיר שום דבר.

אביו של הארי, חבר של פיטר, הוא מדען. הוא מבצע ניסוי במגבירי יכולת אנושית אשר מוציאים אותו משפיותו, יוצרים אצלו צד רע וחזק אשר משיג את כל מה שהוא רוצה רק בשביל לשמור על הצלחת מפעלו. הוא מתחיל להפעיל טרור בעיר. פיטר(ספיידרמן) נאבק בו.

נורמן אוסבורן, האבא של הארי, מגלה שספיידרמן הוא פיטר. הוא חוטף את אמג'יי, הבחורה שבה פיטר מאוהב. הארי מציל אותה והורג את נורמן. מילותיו האחרונות של נורמן:"אל תספר להארי".

בלוויה, הארי נשבע לנקום בספיידרמן, אמג'יי אומרת לפיטר שהיא מאוהבת בו, אך פיטר לא מוכן לסכן אותה. בגלל שהוא ספיידרמן, יש לו אויבים רבים. הוא אומר שהוא לא אוהב אותה.

בסרט השני פיטר מפוטר מעובדתו, לא מגיע לשיעורים ולא מכין שיעורי בית, הארי ממשיך לחקור בנושא ספיידרמן, כי פיטר פרקר הוא הצלם שלו. העיתון של ניו יורק כל הזמן משמיץ את ספיידרמן, מציג אותו כאויב. פיטר לא מצליח להגיע להצגה של אמג'יי, אמג'יי לא סומכת עליו. פיטר מצלם אירוע השקת ספרייה, בו הבן של עורך העיתון נמצא כאיש החשוב של הערב. פיטר מדבר עם אמג'יי, שיוצאת עם אותו אסטורנאוט. במסיבה הזאת הארי משתכר, כועס על פיטר, ואחר כך האסטורנאוט מכריז על אירוסיהן שלו ושל מרי ג'יין. פיטר עצוב. הוא מתעופף בשמי ניו יורק, ואז, שוב, כמו בכמה פעמים קודמות, הכוחות שלו נעלמים. הוא הולך לבדיקה אצל רופא, שם מסתבר שהכל טוב איתו. "אולי אתה לא צריך להיות ספיידרמן שמטפס על קירות. תמיד יש לך אפשרות לבחור, פיטר". הוא מחליט לעזוב את קריירת ספיידרמן. מדען בשם אוטו אוקטיביוס מייצר מכונת אנרגיה המבוססת על היתוך. גם הניסוי הזה נכשל, וד"ר אוקטביוס, שאליו מוצמדות 4 זרועות בעלות אינטליגנציה מלאכותית שבעזרת שבב בולם לא מצליחות להשתלט על מוחו,  מאבד את שפיותו עקב שריפתו של אותו שבב. עכשיו הוא רוצה לבנות שוב את הפרויקט מחדש. הוא מבקש מהארי אוסבורן, יורשו של אביו, עוד אספקה של טריטיום, החומר המריץ את הפרוייקט, והארי רוצה שהוא יביא לו את ספיידרמן, חי. וכך אוקטביוס עושה. הארי אומר לו לפנות לפיטר, בגלל שפיטר מצלם אותו.

פיטר מצליח לעקוב בלימודים, מגיע להצגה של אמג'יי, וגם מדבר איתה. היא עוד כועסת עליו קצת, אך שומעת אותו. אחרי שפיטר מגלה לדודתו איך דודו באמת נרצח, היא לא מסוגלת לעכל את החדשות. אחרי כמה זמן היא מזמינה אותו והיא עוזבת את הדירה שעמדו לעקל לה. היא מבהירה איתו את הדברים והכל בסדר, אך היא תוהה לאן ספיידרמן נעלם. פיטר חוזר.

אוקטביוס אומר לפיטר:"תגיד לספיידרמן לפגוש אותי". ספיידרמן מגיע, אוקטביוס חטף את אמג'יי כערובה שכך הוא יגיע. הם נלחמים. אוקטביוס מחבל ברכבת כך שהיא יוצאת משליטה, ופיטר עוצר אותה. הוא מוריד את המסיכה, וכולם רואים מיהו, ומבינים שהמצב קריטי. ספיידרמן מצליח לעצור את הרכבת, וכולם מבטיחים לו שהם לא יגלו לאף אחד את זהותו, אך אוקטביוס מצליח לקחת את ספיידרמן ומביא אותו להארי. הארי מגלה שספיידרמן הוא פיטר. פיטר משכנע את הארי שעליו להציל את אמג'יי ואת ניו יורק. פיטר מצליח לדבר אל אוקטביוס, והמכונה נהרסת תוך כדי הקרבת חייו של אוקטביוס. אמג'יי מגלה גם שפיטר הוא ספיידרמן. "עכשיו את מבינה למה אנחנו לא יכולים להיות ביחד. אני כן אוהב אותך".

הארי שומע את אביו מדבר אליו. "תנקום את מותי!"

"לא!"

הוא זורק את הפגיון על המראה. המראה נשברת, מאחוריה הוא מגלה חדר עם המון כדורי פצצות, מסיכת גובלין, גלילים שנראה שהם מכילים חומר כימי מסוכן, ואת הגלשן שאביו ייצר בעבודתו. הארי מבולבל.

בחתונה של אמג'יי והאסטורנאוט, היא משנה את דעתה, ורצה לדירתו של פיטר. "תן לי להחליט בעצמי". הם ביחד, הם מתנשקים. סירנות נשמעות. פיטר מביט בספקנות על אמג'יי. "לך תתפוס אותם, נמר".

סרט התבגרות מצויין. שאלות יתקבלו בברכה.

אמא שלי. באה בדעה מוקדמת על הסרט בגלל שהוא מבוסס על חוברת קומיקס, שלדעתה זה תירוץ לא לקרוא ספרים אמיתיים, ושלדעתה זה ילדותי. גם מהשנייה שהתחיל הסרט, היא מתלוננת על האמריקאיות. כ"כ חזקה הייתה דעתה המוקדמת, כך שהיא די זלזלה בסרט. אני מאוד רציתי שהיא תראה אותו כי זה סרט התבגרות מצויין. עברתי דברים מאוד דומים. למשל, אחד הדברים שפיטר אמר:"למה לא מגיע לי את מה שאני רוצה? מה אני צריך לעשות?"

אנחנו והאמריקאים. מי האמריקאים? קי'ציים,דביקים? ואנחנו, הישראלים? ציניים ובדחנים.

אני מאמין באהבה, אני מאמין בפשטות, והסרט הזה מלא בשתי הדברים האלו, שתי דברים שהרבה מאיתנו אינם מסוגלים לקלוט מבחינה רגשית. יש את הצד האמריקאי, הצד שמסוגל להאמין, לאהוב עד הסוף, אך נוטה להיסחף. יש אותנו, שאנחנו משתמשים בהמון הומור, כן, גמני משתמש בזה, אבל אנחנו יודעים להיסחף בזה ולהיות מאוד ציניים. לכן אנחנו לא מסוגלים לקלוט מתיקות. אהבה.

דברים נפלאים.

זה לדעתי הבעיה של אמי. היא לא צינית, אך בהחלט יש לה חוסר הבנה.

איך גרין דיי נכנסים? זוכרים את "אמריקן אידיוט"? שיר מצויין. יש הרבה הוכחות לאמריקן אידיוט. מעריצות של ספיידרמן שמתנהגות בצורה טיפשית. בחור שרואה את פיטר מחזיק פיצות שנייה אחת, ושנייה אחרי זה רואה את ספיידרמן איתם, וטוען שספיידרמן גנב אותם. בחורה בת עשרה מתרגשת. הערכה עצמית נמוכה עד כדי הקאה עצמית, כמו דוגמניות, אולי.

איך השגריר נכנס?

אה, הכי כיף(=

מלודי זכתה. מתוכנית הגמר ראיתי שמלודי היא אישה שמשתמשת ביופי שלה, בכריזמה. לעומתה, ישראלי מצוי שמשתמש בבדיחות כדי להרגיש טוב, אך יש לו גבול יפה והוא יכול להיות רציני, וגם כריזמטי. ומצד שני, בחורה רגישה ומדהימה, שמזכירה לי את הרגישות שלי, שיודעת לדבר ולהבהיר במה היא מאמינה. ומי זכתה? מלודי. הכי פחות מבינה, הכי מתאימה לפרופיל האמריקן אידיוט. וגם דיברו על אנורקסיה. אבל, אלו יכולות להיות שמועות. ואולי נתנו לה כי לה יש את הכי הרבה ללמוד. מה היא אמרה באו"ם? "נמאס לי מהטרוריסטים". אוקי, ואיפה הפיתרון? תיכנסי בהם? מה?

אני מעריך אותה, שלא תחשבו שלו, אני מכבד כל בנאדם. כזאת היא ואין לה במה להתבייש. שני המתמודדים האחרים היו יותר מוכנים  לתפקיד, היא יכולה להיות מוכנה בעזרת התפקיד. לכל אחד זה יכול היה לעזור.

זהו. שאלות יתקבלו בברכה, ואני מקווה שיתקבלו. אפשר ללמד הרבה מסביבתנו. העיקר-אופטימיות נצחית.

(=