השבוע היה אמור להיות שבוע ככל השבועות-מתמשך וחסר מטרה ברורה, אך לא כך. הגעתי לבסיס כדי להחליף מישהי מהסגל שלי, שהייתה צריכה לעבור איזו השתלמות בבסיס צלמון. החלפתי אותה בשמירות. לפני כמה שבועות עשיתי את השמירות האלו, כך שכמה אנשים עוד זכרו אותי. בתחושה גדולה של חוסר וודאות עם שלווה הגעתי לבסיס. נילי, שגם היא מהסגל שלי, הגיעה כעבור שעה עם עוד כמה חיילות. חתמנו על נשקים ואפודים, שומרים בזוגות. אחד עם נשק ואחד עם אפוד.

הדברים הרגילים. מה בכלל צריך לשמור בבסיס המעפן הזה? סתכלו אילו נשקים הביאו לנו, הכל כאן בלאי, וכו'..כל התירוצים למה אנחנו לא צריכים להיות פה במקום הזה.

ואני כאן. וסבבה לי. ואני יודע למה אני צריך להיות פה. בסיס הוא מטרה, שומרים. נכון, כאן פחות מסוכן, אבל תמיד יכול להיות מקרה של אחד לאלף, אם תרצו או לא. בריחה. כמה בורחים.

השמירה עוברת בסדר. כשהיא מסתיימת נילי יוצאת מהבסיס כדי להגיע למסיבת סיום בית הספר שבה היא מד"נית. בנות לא יכולות לשמור לבד, ובנים כן, לכן היא הייתה יכולה לעזוב.

עזבה. חזרה ביום שלישי בבוקר. בערב ראינו רוקדים עם כוכבים. לדעתי בתכנית יש יותר העדפה לפופולריות מאשר לטכניקת הריקוד, כך זה נראה.

ניצול של בנאדם נחמד, של לב טוב, וחוסר יכולת להגיב כרגע. כעס, כעס גדול, מיאוס, בכי.

ביום שלישי הייתי צריך לקפוץ הביתה כדי להביא עוד בגדים. לא הייתי אמור להישאר יותר מיום אחד, ובסוף הייתי כל השבוע. בסבבה, אני לא מתלונן. אני יכול להנות בכל מקום.

לא הייתי מסוגל. לא הייתי מסוגל לתקשר. נכנסתי לחדר, והלכתי לישון.

איפה אתה, אלוהים? אני לא רואה אותך. אני לא מרגיש אותך. תן לי הפעם משהו, כשאני לא מסוגל.

הראש של נילי ביצבץ בפתח חדרי. היא חזרה. "יוני, אתה רוצה שאני אחליף אותך, אתה יוצא לאפטר,לא?"

"אבל אי אפשר".

"בסדר, אפשר, הקצינה תעשה כאילו היא לא ידעה".

זה לא היה בסדר, אבל בירכתי את זה, ויצאתי הביתה להביא עוד בגדים. אלוהים איתי. אני איתי.

חזרתי. למחרת הייתה לי שיחה עם קרן קמרינסקי, מפקדת נוער וקהילה. היא אחלה בנאדם. דיברנו על המסלול שלי, הטירונות, הקורס והתפקיד, על חיילים בצה"ל ומשמעת,על כל מה שהטריד אותי ועל אופציות לעתיד. היא אמרה לי שהיא רואה אצלי פוטנציאל. האופציות הן או שאני אשאר מד"ן מרחב רק במקום אחר, או שאני אהיה מד"ן בסיס(המפקדים בגדנ"ע), או שאני אעבוד בצפ"ה(צוות פיתוח הדרכה, פיתוח מערכי שיעור, אסיפת חומרים), או שאני אהיה פקיד בבסיס, זה כעדיפות אחרונה.

למה הייתי צריך להחליף את החיילת מהסגל שלי? כי היא הייתה בהשתלמות בצלמון, השתלמות על שילוב בין תפקיד מד"ן המרחב למד"ן הבסיס.  קיץ עכשיו, ולהרבה מד"נים אין עבודה במרחב, לכן הם הולכים להשתלב.

אז מה התכנית? אני עולה לצלמון, לחודש, להשתלמות. אחרי החודש הזה אני הולך לעוד ראיון אצל קרן, ונראה מאיפה ממשיכים לשם.

זה טוב, זה מעולה. וגם לעלות לצלמון זה טוב, זה תקווה.

להתחיל מחדש. אני רוצה את הטוב בתוכי, שיהיה המון חיובי, ולזכור איך לטפל, לעזור, לעשות, לתת, לקחת, לאהוב ולהיות נאהב. להצליח בכל מה שאני רוצה. להגשים את עצמי. להנות.

אל תשפטו מישהו על דבר שגם אתם עשיתם לא בסדר, אלא אם כן אתם מוכנים לקחת אחריות עליו.

חוצמזה, הייתה שיחה טובה עם סהר.

נילי אוהבת להרגיש עליונות, לוקחת דברים אישי מדי, מחפשת איך להתמרמר מהצבא, בעקבות בעיות העבר. לפעמים מוצדק, לפעמים מחפשת.

זהו. הכל נחמד, מקווה להמשך טוב, להגיע לנקודה שבה הכל הולך, הכל כמו שצריך, כמו שאני רוצה, שהכל מרגיש לי טוב, שאני מצליח לעשות כל מה שאני רוצה.

אז..להת'(=

יוני.