לפעמים מספיק רק רגע אחד של עייפות, חולשה והרגשת החוסר כדי לשקוע קצת. רק רגע אחד. בשבועות האחרונים אחד הרגשות שחזרו על עצמן היה שחסר משהו. משהו שישלים, שיעשה טוב, שיסגור את המעגל ויפתח שוב את החיים.

ואז, מרגיש שאתה לא יודע מה לעשות עם עצמך, אז אתה מתיישב מול הטלוויזיה עם גלידה, ושם אתה מקבל קצת אור בחזרה. שינוי יבוא רק אם רוצים, כשמוכנים. אם היא רוצה, היא תשתנה. גם אם אני רוצה, כמובן.

יהיה בסדר. להתחיל מחדש, רעננות, אהבה, חיים, נשימה, אוויר, מים, כיף, נשימה עמוקה וחופש. יאללה, לנגב את הדמעות, להסיר את הכאב, לקפוץ למים, לחיות.

חוצמזה, אחרי התייעצות ומחשבות רבות, הלכתי היום להזמין את העבודה בחנות, וגם היום קיבלתי את תעודת הבגרות שלי. תעודת בגרות טובה. כשסיימתי י"ב אז הייתי מאוכזב מהציונים, וכן, יכולתי לעשות טוב יותר במקצועות מסויימים, אבל זו הייתה תקופה פחות טובה, אני לא מטיף לעצמי יותר מדי, בסה"כ התעודה טובה. השלמתי עם העובדה, מקסימום אשפר.

העתיד. העתיד הוא דבר מעניין. אין לי כיוון ספציפי. אני רוצה להיות גם בחינוך, גם בפסיכולוגיה, גם בכתיבה, גם בעזרה, המון דברים מתאימים לי. הכי טוב לשלב בין כולם, כמובן. אז נשלב.

ולא לשכוח אותה. כמובן, איך אשכח? לא אשכח, בחיים לא אשכח. היא תבוא.