מי היה מאמין שטבעת אחת יכולה להיות מלווה בדמעות כה רבות?

בתחילה דמעות של אושר,

דמעות של שמחה,

של תחושה שסוף כל סוף משהו שרצית קורה.

טבעת זהב משובצת יהלום אחד, סמל לתנועה קדימה.

אח"כ דמעות של תסכול, של ייאוש, של עצבות.

ההורים מתערבים, שלו יותר משלי.

פתאום יש צדדים במשחק הזה, צדדים שאף פעם לא לקחו תפקיד.

עד עכשיו זה היה אני והוא.

ועכשיו כשאמור להיות רק אני והוא,

כשאנחנו אמורים להפוך לאנחנו

יש רק צדדים

צדדים שצועקים

צדדים שרבים

שום דבר לא כמו שהוא אמור להיות

ואני בכלל כבר לא רוצה את השמלה והאירוע

רק שהכל יעבור כבר...

ויש עוד כל כך הרבה זמן