ואומרים, מה לא אומרים על חיינו,
שהם קצרים וחסרי כל ביסוס,
שאנחנו רק קרבים אל מותנו,
איזה אבסורד.
ומוזר איך בין שמש זורחת,
לשמש שוקעת בים,
לא מצאו תרופה לנשמה הפצועה,
של בני האדם.

כן, כנראה שזה צוטט כבר, אז מה. עייף מלחפש, עייף מלרצות, עייף מלהתלונן ולבכות, עייף מלהיות עייף.

לוזר? אולי. אולי לא. מה זה כבר משנה. העובדות בשטח מכתיבות מציאות שניתנת להגדרה, תהיה אשר שתהיה, היא לא תשנה את המציאות שבגינה אני מעדיף לשים את עצמי על הגדר ולחכות. אם הייתי יודע למַה, אולי הייתי מצליח לענות על השאלה ההיא בעצמי.

מיוז באזניים, כאב חד בלב, מוח דואב וקפלי אצבעות מתקלפים. המציאות שלי בחורף 09 לא צריכה הגדרות של אף אחד, היא מסתדרת מצוין לבד, הכלבה.