היי שלום.

הייתה לי בעיה אז של לא לזכור חלקים גדולים מהחיים, לא כי הזיכרון נאבד אלה כי החוט המקשר (המצביע) נאבד. 

ואז בזמנים שבמצב מנטלי דומה נזכרת בזכרונות מאותו המצב אבל לא בכל השאר.

בכל אופן, מי שהייתה אז הפסיכולוגית הציעה לנסות לחבר אותם, למשל על ידי כתיבה.

זה רעיון טוב והוא עזר אז, וכיוון שישראבלוג חזר זאת הזדמנות לשוב לנושא.

קצת כואב לי לקרוא את שלושת הפוסטים האחרונים כי מרגישה שפעם כתבתי הרבה יותר יפה וטוב. למרות שבהווה תמיד מרגישה שכותבת רע.

לודעת, הקודמים אוטיסטיים כאלה.

ריטלין מחמיר את זה. כן, מדע זה מרתק. אבל הוא דורש התמסרות, ויתור על הרבה תוכן אחר. הכתיבה הייתה הרבה יותר קובייתית ונוסחתית כזו, קפוצה. כאילו אכפת לה מתבניות ומה הגיוני בתחביר. חושבת שעם אימון זה יחזור, ואולי גם קצת אימון בלהיות משוגעת, שכבר קורה פחות.

טוב מרגישה דברים כלפי מישהי. זה הכי בהתחלה ולא מוגדר בכלל ועוצרת את עצמי מכל מיני סיבות. הבלוג הזה בסוף דיי חשוף אז אם את מזהה ובביצה אודה לשתיקתך. סתם חייבת להוציא

יש ריח של קיץ וזה משמח. אני ממש אוהבת שיחות על מזג האויר. יצא לזה שם רע אבל זה משמעותי מאוד לחווית החיים שלי.  עם מי שיודעת איך מזג אויר משפיע עלי זאת בעצם שיחה מאוד אינטימית.

בכל אופן, קיץ. חזרתי להריח, לשמוע, להרגיש את האויר ואת המרקם של עורי משתנה אליו בשעות שונות. כרגע הוא קצת רך מבפנים וטיפלה מבורווז אבל נעים סך הכל. אין ריח כי תל אביב אבל הקצת שיש מתקתק של צמחים (אולי ווישפול תינקינג).

נעים ללכת לישון ולמרות זאת לא מצליחה לעשות זאת כבר שבוע ואולי יותר.

אחריות אחריות אחריות

לילה טוב