כשאתה מרגיש שזה לא אותו הדבר, וזה לא יהיה לעולם אותו הדבר...
כשיש לך כל כך הרבה ואתה אסיר תודה על זה אבל עכשיו כל הדברים החומריים לא שווים כלום ופתאום אתה רואה שהם מעולם לא היו שווים משהו בעצם...
כשאתה מאבד עוד קצת ועוד קצת ממה שיש לך בחיים לטובת המוות...
כשאתה יושב לבד וחושב עד כמה אתה קטן בהשוואה לכל מה שהולך ביקום הזה...
כשאתה חושב אם יש גן עדן וגהינום...
כשאתה לא מבין מאיפה זה נפל עליך...
כשאתה מרגיש כל כך חי ובו בזמן כל כך מת...
כשאתה רואה שאתה זה שחי והשני הוא זה שמת...
כשאתה מרגיש קצת אשם בגלל הקיום שלך והסוף שלו שלה...
כשאתה רואה איך נר לאט לאט נכבה, איך הפתיל נשרף עד הסוף והלהבה כבר מפסיקה לבעור...
ואז אתה מבין
שאתה בעצם לא מבין כלום
כל מה שאתה חי בשבילו, כל מה שאתה משקיע, כל מה שאתה מרוויח, כל מה שיש לך וכל מה שרצית שיהיה לך מתפוגג...
אתה מבין
שאין לך מה להבין, כי לא חשוב כמה תבין וכמה תדע זה לא ישנה כלום ממילא
אתה מבין
שכל מה שתבין בחיים שלך לא יועיל לך בסופו של דבר
אתה מבין
שה' לא באמת שואל אותך מה אתה מבין כי ממילא הוא ימשיך במסלול שלו ואתה זה שתצטרך להיפרד מהיקרים לך ובסופו של דבר, היקרים לך גם יהיו אלה שיפרדו ממך...
אבל ביחד עם זה אתה מבין
שכל סוף הוא התחלה חדשה, ועם כמה שהמשפט הזה נדוש וישן הוא הכי נכון
היום היא עלתה לשמיים אבל עוד מעט יהיו אחיינים ועוד שמחות... כי על כל צרה באות הרבה שמחות שעוזרות לך להתגבר..
זאת הדרך של ה' לגרום לך להבין שאכפת לו ממך ומהיקרים לך ולמרות שאתה עובר הרבה פגיעות אתה תעבור הרבה יותר רגעים שמחים...
ומתישהו אתה מגיע להבנה שכולנו חלק מהתוכנית האלוהית ואם אתה לא מאמין בה' אז אתה מבין שאתה חלק מאיזו שהיא מסגרת שתמשיך בדרכה שלה עד שגם היא תגיע לסוף.
הבנת?
כעת כל מה שנשאר לי ממנה זה רק הצמיד, אני מקווה שהיא תשמור עלי מלמעלה, זה כל כך לא נתפס שאני מקווה שאני אעקל את זה בזמן הקרוב...
סבתא שלי.... אני מתגעגעת אליך כל כך....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
