זה אמנם נשמע כמו משפט מאיזה סרט זוועה, והאמת שכשראיתי את היד היום בזמן החלפת התחבושת זו היתה גם המחשבה שעברה לי בראש, זו יד שיכולה לככב בסרט זוועה, אבל הבשורה עצמה בפי הרופאים היא בשורה טובה. היד חיה ויש לנו יד.

עכשיו זה  סרט של שיקום ארוך, של נסיון להחזיר ליד מקסימום תפקוד שאפשר, והחלמה.

ובכל פעם שאני חושבת לעצמי עד כמה אני עייפה, אני מיד נזכרת שאנחנו רק בתחילת הדרך.

ואני אמנם עייפה, מאוד, אבל אני יודעת שיהיה לי ולכולנו את הכוח הדרוש להתמודדויות שעוד צפויות לנו.

עכשיו אני הולכת לעבוד קצת לפרנסתי, ואח"כ לישון.