וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים:

לו פגשתי אדם המבין את הכל –

בלי מילים ובלי חקר,

בלי וידוי ובלי שקר,

בלי לשאול.

אפרוש לפניו כמפה לבנה

את הלב והנפש –

הזהב והרפש

והוא יבין רב הבנה.

וכששדדתי הלב,

כשהכל הרקתי ומסרתי,

לא ארגיש צער וכאב,

אדע כי התעשרתי.

(בדידות, חנה סנש. נכתב אוגוסט 1942)

ועל רקע השיר הזה - כמו גם איכשהו על רקע השיר הקודם [ברי המלך!], שיש לי הרגשה שילווה אותי הקיץ הזה - מצאתי את עצמי מתכתב עם נער מדוכא בן שש־עשרה.

קשה, מאוד קשה לעזור לאחרים.

...וגם לעצמך.

לפעמים צריך רק להקשיב, וזה בהחלט במסגרת היכולות שלי; אבל לפעמים צריך הרבה יותר מזה, ואני מוצא שאני נדרש להרבה הנעה־עצמית כדי לנסות להתמודד עם זה בהצלחה.

אוף.

ושוב, מטעמים שונים, פוסט שהיה בו גרעין נותר דל,

ונותר לי רק להבטיח נאמנה שמבעד לדלות המילים נשקף מהלך שלם של מחשבה.