וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים:

שמיים אפורים

אצבעות קופאות על המחוג

על המקלדת

חורשות תלמים של אהבה

של התמכרות

רבבות טועים

תועים

איפה שהוא

נמצאת האמת

כמו גרעין של כאב נצרב

בבשר מלובן

שלוחות של חושים

של תודעה

נשלחות למרחק

תוהות מה יהיה בסופנו

רבבות אנשים מתבוססים בקור

בחום

בבוץ צהבהב של תקוות רוחשות

כמו רימות

פותחים פה גדול לאהבה

אם יש

יש

אולי

מחר נדע מה

יילד יום

אחרית

שקטה

של געגוע

נפרשת

וזוכרת

דמומה

            21/01/2006