אני נורא, נורא מתגעגעת.
עברו כמעט שבועיים מאז שנסעת, ועוד כמעט שבועיים עד שתחזור, וזה לא מנחם כלל.
ממצב של שיחות טלפון שלוש פעמים ביום לפחות, אני מסתפקת בשיחה או מייל או SMS פעם ביומיים- שלושה.
כשאנחנו מדברים ואתה מהצד האחר של כדור הארץ, עם רעשי רקע, אני מרגישה שאתה כל כך רחוק, ודברים שרציתי לומר אתמול כבר לא רלוונטיים להיום, ועם זאת אני רק רוצה למשוך עוד ועוד את השיחה.
המברשת שיניים שלך כאן, והבושם והדיאודורנט שלך בארון שלי, וכל פעם אני מביטה בהם, והם מזכירים לי אותך, ואני אומרת לעצמי "אוף, שיעבור הזמן כבר".
אני שוכבת ערה במיטה בלילות, קשה לי להירדם. אחרי שנתיים וחמישה חודשים בהם אני רגילה לשוחח איתך מדיי לילה לפני שאני הולכת לישון, קצת קשה לשבור הרגלים.
אני מתגעגעת לשיחות הארוכות שלנו, כשאנחנו ביחד, לפני השינה, מדברים על הכל. גם על נושאים רציניים, גם על שטויות, ובעיקר נהנים להיזכר בבדיחות פרטיות שהמצאנו.
אני כמהה למגע שלך. לנשיקות שלך, לטעם שפתיך, לגוף שלך מחבק את שלי חזק- חזק.
אני רוצה להריח אותך. את הריח של ההוגו בוס שאני כל כך אוהבת, וגם את הריח שלך.
שכולם ישנים ומאוחר, ואם אני מתרכזת מספיק חזק, אני יכולה להרגיש את ההרגשה כשאתה מחבק אותי, משחק לי בשיער, ועושה לי נעים בגב.
אני מסתכלת על אנשים מתנשקים בטלוויזיה, ואני מלאת קנאה.
אני לא יכולה להפסיק לחשוב עליך. על מה היית אומר. על מה היינו עושים ביחד אם היית כאן. על מה אתה עושה עכשיו, ועל מה אתה חושב, ואם הכל בסדר, ואם גם אתה מתגעגע אליי כמו שאני מתגעגעת אליך.
אני לא מפסיקה לדמיין את הפגישה שלנו כשתחזור. איך אני אחבק אותך חזק ולא אעזוב. על איך שאני אנשק אותך, ועל עוד דברים אחרים.
אני לא יודעת מתי תקרא את זה, אבל רק תדע, שכל המילים שכתבתי פה, תקפות יום- יום, שעה- שעה. וזה מוצג כאן, קבל עם ועדה.
אני אוהבת אותך הכי הכי שבעולם.
כינוי:
.Fake Reality
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
