במסגרת הלימודים הכרתי והתקרבתי לשניים- בחור- ג' ובחורה- ק'. היינו שלישיה מלוכדת, יושבים יחד בהפסקות,בשיעורים, מדברים, מרכלים.

לפני שבוע, ק' אמרה שזה מרגיז אותה שאומרים שהשואה הייתה רק של היהודים, והנאצים רצחו גם הומואים צוענים, חולי נפש ומפגרים, וזה מעצבן אותה שלא זוכרים גם אותם. אני וג' הסברנו לה שזה נכון, אבל מי שהיה ה"יעד" היו היהודים, בני הלאום שכמעט ונמחקו היו היהודים, וההומואים, צוענים, מפגרים וחולי נפש היו במחנות ריכוז ועבודה, ולא נרצחו בתאי גזים- עם כמה שההיררכיה הזו חולנית.

ואז היא אמרה "חבל שלא השמידו את כל היהודים בשואה".

אני ו-ג' היינו בשוק מוחלט.

היא אמרה משהו שהדת זה דבר נורא, שהדוסים קובעים לנו את מהלך החיים, שאם היא הייתה בוחרת מה להיוולד היא בכלל לא הייתה רוצה להיות יהודיה והיא פגאנית בכלל, היה לה מין תירוץ שכשהיא עלתה לארץ בגיל 6 הדבר הראשון שהיא למדה זה שסקלו אותה באבנים וקראו לה רוסיה, ולסיכום העניין: היא אנטישמית.

אני גם לא דתייה במיוחד. אני לא חושבת על הדת שלי יותר מדיי זמן, אין פה עניין של כבוד או גאווה. אני מכבדת את הדת, אני חושבת שיש בה דברים נהדרים וחכמים, אבל זה לא אישיו בחיי. נולדתי לתוך זה ואני לא חושבת על זה יותר מדיי.אני אומנם חוגגת את החגים, יותר מתוך מנהג מסורתי- משפחתי, אבל אני לא שומרת על כיפור, על פסח כשר, על שבת ועל כשרות. גם אותי מעצבן שיש פה סוג של כפיה דתית, שאין נישואים וגירושים אזרחיים, שאין תחבורה בשבת, שהחרדים חיים על חשבוננו ושתמיד צריך להתחשב בהם.

גם לי לעיתים יש ביקורת כלפי דרך ואורח חייהם, ובטח כלפי הדת וגם כלפי אלוהים.

אותה בחורה יכולה להיות פגאנית, מצידי שתהייה בודהיסטית. זה באמת לא משנה לי, אני מכבדת כל דת וכל אמונה שהיא, כל אחד בוחר לו דרך חייו ואמונתו, גם אם אני לא תמיד מסכימה איתה.

ודת, זה ממש לא משהו נורא. מה שנורא זה אנשים שמשתמשים בזה כהצדקה לקיצוניות, זה אנשים שהופכים אותה לאמצעי להשגת כסף ואנשים שכופים אותה על אחרים.

אבל מכאן ועד להגיד כזה משפט נורא?

ניסינו להתווכח איתה. להוכיח אותה. להסביר לה שהיא מלאת שנאת חינם. אולי גם בנו יש גזענות מסוימת, אבל לצורך העניין, אם ניקח את זה לצד הפוליטי, לא הייתי רוצה שיהרגו את כל הערבים.

אמרנו לה שבכל אחד פגעו. ילדים זה דבר אכזרי. נכון, זה מאוד פוגע ומעליב, אבל היי, מי לא נעלב? מי לא נפגע? את מי לא נידו או על מי לא צחקו בחייו? על כל אחד ואחד מאיתנו. אבל לא, היא המשיכה להתעקש על זה, ולהגיד בגאווה מסוימת "אני אנטישמית".

הרי אם כל היהודים היו מושמדים היא לא הייתה קיימת. זה כאילו הצדקה לשואה. כאילו זה בסדר לרצוח אנשים ולכלוא אותם בגטאות. כל המשפחה של אבא שלי נספתה בשואה. מבחינתי- זה כאילו שהיא תבוא ותאמר: היה מגיע להם שהם נרצחו, חבל שלא השמידו את כל המשפחה.

איך בנאדם שחי פה, מדינה בעלת צביון יהודי, שלומד באוניברסיטה על מלגה יכול לומר דבר כזה?

אם זה היה מגיע מילדה בת 16, הייתי אומרת, מילא. נו, זה הגיל. אבל לשמוע את זה מבחורה בת 20, זה מאוד מאוד צורם. זה פשוט משפט מגעיל ואכזרי. מי שחושב מחשבות כאלו מוטב שישמור אותן לעצמו. מוטב שילך לגור בארץ אחרת, באירן אולי. אם היא שומעת את זה מהבית, אז זה עוד יותר גרוע. כי  אותה ספציפית לא שאלו אם לבוא לפה והיא אולי לא יכולה לממן עזיבה לארץ אחרת, אבל אם אמא שלה והסבים שלה שעלו לכאן וקיבלו סל קליטה חושבים ככה- זה עוד יותר גרוע וחמור. אני מקווה מאוד שלא.

רק השבוע חברי כנופיה ניאו נאצית נשלחו לכלא. היא אולי לא תחלל מצבות ותפגע באנשים, כי היא לא בחורה אלימה, אבל מה ההבדל? הרי התירוץ המכריע של כולם היה קשיי הקליטה שלהם פה. וגם התחילו ממחשבות של "היה צריך להשמיד את כל היהודים, וחבל שלא". דעות שמצדיקות את השואה. וזה משהו שלא נסלח בעייני.

מאז, אנחנו לא מדברים איתה, עד שהיא לא תתנצל.

זה לא משהו שהייתי מצפה לשמוע ממנה. היא בחורה אינטליגנטית, יצירתית, וכשרונית. זה קצת כואב ולא נעים, שעכשיו צריך להתעלם ממנה באופן מופגן. לצערי זה הפך וזלג לרכילות כיתתית וזולה. ואני לא מרחמת עליה, אבל לא הייתי רוצה שכולם יתחילו להתעסק בזה, למרות שלא ממש אכפת לה, היא מאוד אאוטסיידרית.

אני וג' מאוד נסערים מהעניין, עד עכשיו. הרי אין שום הצדקה לכזה דבר, גם לא במחיר של משיכת תשומת לב או רצון להיות מגניב קשוח ואפל, או לא יודעת מה. להצדיק ולתמוך ברצח עם (ולא רק של היהודים) זה דבר מזעזע, מחריד ולא נסלח.