הנושא החם לסופשבוע זה הוא פרופורציות.
מעניין, כי בימים האחרונים נדמה לי שהרבה מאוד אנשים יצאו מהן.
מקריאה בפוסטים האחרונים של ויקי (המדהימה!) אני מגלה עד כמה אנשים מאבדים פרופורציות בקשר להפרעות אכילה.
אם את עושה דיאטה- את אנורקסית.
אם את רוצה להוריד קילו- את אנורקסית.
אם את סופרת קלוריות- את אנורקסית.
אם את מתבאסת שעלית במשקל ושהג'ינס לא עולה עלייך- את אנורקסית.
ומנגד-
נורא קל לסנן את המילה "שמנה" על מי שיש לה קצת בשר על העצמות.
אני חושבת שזה כל הבלוגי "פרו- אנה", ו"אנטי- אנה".
עושים מכל העניין הכאוב הזה, בעד ונגד, כאילו שאפשר להיות בעד ונגד מחלה. מעניין לא ראיתי בלוגי "פרו- סרטן השחלות" ו"אנטי- סרטן השחלות".
בלוגי ה"פרו- אנה" מציגים את זה כמעיין שאיפה.
ועם כמות ההבנה והאהבה והחמלה שיש לי אליהן- באיזשהו מקום זה קצת מרגיז אותי.
בכלל, אני לא מבינה את התמונות של השלדים החולים שכמובן עברו עיוות בפוטושופ שהן מעלות שם ורוצות להיות כמוהן. אני, באופן אישי, אף פעם לא רציתי להיראות כך. גם בשיא המחלה, לא רציתי להיראות כמו שלד, זה נראה לי דוחה ומבהיל. פשוט רציתי להיות רזה, סתם רזה, ולא ראיתי את כמה שאני כבר רזה.
הבלוגים האלו מציגים הפרעות אכילה כשאיפה או יותר נכון- כטרנד, משהו אופנתי. כאילו את קמה בבוקר ומחליטה להיות אנורקסית, כי זה מה שהולך עכשיו, כמו כל הפאקצות שהופכות להיות פריקיות קשוחות ואפלות כי זה מגניב.
אז- למי שעדיין לא קלט- אף אחת לא מחליטה להיות אנורקסית.
מי שבאמת חולה, ולא ילדה מופרעת בת 14 שחושבת שככה היא תהייה מקובלת ומיוחדת, לא בוחרת בזה.
זה לא קשור לרצון להיכנס לג'ינס, ולא להרשים את המין השני, ולא כי זה נורא אופנתי עכשיו.
נכון, זה לרוב מתחיל מדיאטה רגילה, אבל בשביל להתדרדר לכדי אנורקסיה או בולימיה, זה עניין של מבנה נפשי. זה לא משהו שאת בוחרת בו. זה- בראש.
אנשים לא קולטים שזה לא רק המשקל, או הדיאטה. זה רק התסמין.
זה מבטא מצב נפשי קשה, זה לחיות תחת מעטה תמידי של אומללות וכאב.
רוב האנשים לא יודעים מה זה באמת הפרעות אכילה, והאמת, אני לא מאחלת לאף אחד לדעת.
גם הבלוגי "אנטי- אנה" גורמים לחוסר פרופורציה.
אי אפשר להיות נגד מחלה. פשוט לא. כמו שאי אפשר להיות נגד טרשת עורקים, כמו שאי אפשר להיות נגד דיכאון. זו מחלה, שקורית, לצערנו הרב.
אפשר להיות בלוג שמעורר את המודעות להפרעות אכילה, זה כן. אבל אנטי? קצת צורם.
הפואנטה היא, שאנשים יצאו מכלל פרופורציה.
הם לא קולטים מה זה הפרעות אכילה באמת, ומה זה לא.
לא כל דיאטה היא אנורקסיה. לא כל בולמוס מעיד על בולימיה או אכילה כפייתית.
ואם לבחורה יש בלוג בו היא מפרטת מה היא אכלה לאותו היום- אין בזה משהו רע.
מי המפגר שהחליט שזה כל חייה? אתם מכירים אותה בכלל? יודעים מה הולך לה בראש?
לא כל בלוג על דיאטה ומשקל הוא בהכרח בלוג של מופרעת אכילה. ת-ק-ר-א-ו.
הרבה דיאטניות ממליצות לאנשים לכתוב את מה שהם אוכלים.
מעניין, לעשות ניתוחים פלסטיים זה בסדר, אבל לספור קלוריות זה לא?
אפשר לשמור על המשקל. אפשר לספור קלוריות. אני לא רואה מה רע ומה בעייתי בזה. כל עוד כמובן זה בצורה בריאה ומאוזנת.
כולנו, בסופו של דבר רוצים להיראות טוב.
זה שפעם היית אנורקסית, לא אומר שעכשיו את צריכה לשים זין על העולם ועל עצמך ולזלול בלי הכרה, מה גם שזה לא בריא וטוב לגוף.
אנורקסיה נרווזה (כן, זה השם של המחלה ולא "אנה" או כל שם חמוד אחר) זה הרבה, אבל הרבה יותר מזה, הרבה הרבה יותר מדיאטה ומכמה אכלתי היום.זה רק התסמין. זה בעיקר דיכאון, וייאוש, ושנאה עצמית. זה בעיקר להיות שבורה, כל כך שבורה מבפנים.
כנסו לאיזון אנשים. וכנסו לפרופורציות הנכונות, אל תלכו ישר לקיצוניות ולביקורתיות, בעיקר בדברים שאין לכם מושג קלוש והבנה בהם.
(מוקדש לויקי, בהמון אהבה)
כינוי:
.Fake Reality
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
