זה צריך להטריד את כולם.

כי עכשיו איזה פסיכי החליט שהוא לא אוהב הומואים ולסביות ועל כן יש לרסס אותם בכדורים. אבל מחר איזה פסיכי יחליט שהוא לא אוהב שמנים, או לא אוהב גרוזינים או לא אוהב אנשים שהם בקטע של סאדו – מאזו, ולכן הוא יחשוב שזה בסדר לירות בהם ללא הבחנה, רק כי הוא שונא וחושב שזה לא בסדר.

אני לא יודעת מה לכתוב, כי אני פשוט בהלם ומזועזעת.

בתור סטרייטית שמחוברת לקהילה, לא הצלחתי לישון בלילה.

והאמת, יותר ממה שאני מזועזעת – אני מפוחדת.

אני לא מצליחה להבין אנשים ששונאים הומוסקסואלים.

אני לא יכולה להבין את הפחד, את הרתיעה, את הסטיגמות שמהם הם מונעים.

אני לא מצליחה להבין מאיפה זה נובע.

הרי זו נטייה מינית.

מה לכל הרוחות משנה עם מי הבנאדם שוכב או בוחר לחיות את חייו?

זה כל כך משנה האם זה גבר או האם זו אישה?

זה באמת רלוונטי?

כל אחד צריך לעשות מה שעושה לו טוב, וזה לא אמור לעניין אף אחד.

אבל אתם יודעים מה?

אם אתה שונא, נגעל, נרתע – תתרחק.

מי נתן לך את הזכות ללכת ולירות?

אנחנו תמיד מזועזעים מכל המחבלים והטרוריסטים שמתפוצצים בין ילדים.

אבל הנה כאן, במרכז ת"א, ילדים נרצחים ונפצעים ע"י מטורף. מבחינתי- הוא מחבל.

זה צריך להדליק נורת אזהרה אצל כולם, גם אצל הסטרייטים.

האלימות הקשה בישראל עולה מדרגה.

כי כשבני נוער נרצחים בשל הנטייה המינית שלהם- נחצה קו אדום.

זה נראה לי מטורף, מטורף.

יושבים ילדים, במקום שלהם, שבו הם מרגישים הכי בטוחים, הכי מי שהם, במקום שבו הם באים לקבל תמיכה.

אבל לרוצח הזה לא מזיז שמדובר בבני נוער. לא מזיז לו שמדובר בחיים של אנשים.

הוא פשוט מרסס לכל עבר.

והכי נורא, שאני קוראת טוקבקים (ובטח יהיו תגובות ופוסטים שונים) שאומרים שזה בסדר, שכל הכבוד לו.

מזעזע אותי לחיות במדינה (ובכלל בעולם) שחושבים שזה לגמרי בסדר גמור לקחת חיים של אדם, רק בשל הנטייה המינית שלו, רק בגלל שאתה חושב שדרך החיים שלו לא בסדר.

מזעזע שיש אנשים שחושבים שזה בסדר לרצוח, וכן, זה מה שאנשים האלו אומרים. שרצח זה בסדר- אם הנרצח לא נראה לך.

אנחנו העם היהודי, עברנו את השואה.

הנאצים חשבו שזה בסדר לרצוח יהודים, כי לדעתם היהדות היא דבר נורא, והיהודים הם מקור הרשע. (אני יודעת שזה נורא פשטני, סלחו לי).

אנשים נרצחים ונרצחו בשל האמונה הדתית שלהם. עכשיו בשל הנטייה המינית שלהם. מה הלאה? עד לאיפה נגיע עם השנאה הזו, עם האלימות הזו?

מחר אנשים יירצחו בשל העיניים הכחולות שלהם, או בשל המוצא שלהם, או בשל כל דבר שלאחר נראה לא טוב ולא בסדר ולא נורמלי.

במחשבה שנייה, פה רוצחים גם על חנייה.

אני קוראת לכולם להיפטר מהדעות הקדומות, מהבורות, מהחשיכה, מהסטיגמות.

אני קוראת לכולם לפתוח קצת את הראש.

הרי בינינו, אהבה היא אהבה, ולא משנה את מי אתה אוהב.

אני לא מבינה מה כל כך מגעיל באהבה.

יש אנשים שעושים דברים באמת מגעילים בחדרי השינה שלהם, ועל זה אף אחד לא אומר כלום.

אני עדיין מזועזעת והמומה.

אני מבועתת מהמחשבה שמישהו שאני מכירה היה יכול להיות שם, ולהיקלע לסיטואציה הנוראית הזו, לחוות את הטראומה הזו, להיפצע או למות.

אני מבועתת מהמחשבה שזו הייתה יכולה להיות אחותי.