בקרוב יתחילו הלימודים, ואאלץ להפסיק מההרגל המגונה של להיות ערה בשעות הלילה.
אני מרגישה עייפה, אך נדמה שהגוף מותש משינה.
אמא חזרה מחו"ל והביאה איתה המוני קיט קטים. אלוהים, כמה אפשר לאכול. אני רוצה מתוק, ואני רעבה כל הזמן. אני תוהה אם זה רעב למשהו אחר.
אני אוכלת, אוכלת, ולא שבעה, ובזמן האחרון שותה כמויות אדירות של בירה, יש לי קיבה של גבר.
שתיתי כל כך הרבה ביום שבת לפני שבועיים, שכשחזרתי הביתה נשכבתי על הרצפה ובהיתי לכמה דקות במנורה שלי.
אני לא עולה על המשקל כבר שבועיים, כי בא לי להדחיק ואין לי כוח להתמודד.
בגזרה הרומנטית אני למודת אכזבות.
אני מנסה לתהות מה לא בסדר איתי, ולמה לעזאזל אני פוגשת גברים שגורמים לי להתאכזב, או כאלו שנוח להם להשאיר את הקשר בתחום האפור, תחום שהוא מעבר לידידות, אך לא עולה שלב.
אולי כי אני עדיין מחפשת משהו שלא קיים.
כי אני רוצה משהו בלתי אפשרי. ככה אני. הולכת על הכי קשה, על הכי לא ניתן להשגה.
מתאהבת תמיד במה שאי אפשר.
אני קצת חושבת עליך לפעמים. ומה קורה אם היינו בסופו של דבר ביחד. אני קצת מתגעגעת.
אני רוצה שאתה תחבק אותי בלילה, שתגרום ללב שלי לדפוק, שאסתכל על הלנז'רי בסיפוק, שתהייה לי את תחושת הציפייה, שארגיש שאנחנו משלימים, ושאני מאושרת שיש לי אותך ושאנחנו ביחד.
אתה עדיין ללא שם וללא זהות וללא פנים, אך אני יודעת שאתה קיים איפשהו.
או מתחת לאף.