היום גיליתי שהאקס שלי מחק אותי מהפייסבוק. ולא רק אותי. גם את המשפחה שלי ואת החברים שלי.

זה קצת כמו מכה בבטן.

כי נכון שזה אתר חברתי מטופש, אבל אולי דווקא בגלל זה. ואולי בגלל שהיום אנחנו חיים בעולם אלקטרוני, מתקשרים בעיקר מבעד למסכים, הפייסבוק ודומיו הוא הכלי שלך לשמור על קשר, וגם להכיר אנשים אחרים. תגידו מה שתגידו, גם דברים חיוביים יצאו לי מהאתר הזה. אני רואה במחיקת אנשים כצעד קיצוני. כשאתה מוחק מישהו- אתה מוציא אותו לגמרי מהחיים שלך.

עברה כמעט חצי שנה מאז הפרידה.

במשך הזמן הזה יצא לנו לדבר, אפילו נפגשנו פעם אחת.

לא היו כעסים, ריבים.

אחותי אמרה לי לא להתעסק בזה. שאולי הוא פשוט רוצה להמשיך הלאה, ולא יכול להכיל את זה יותר.

אולי זה נכון.

אולי רק אני נוסטלגית. נוטה לשקוע לעיתים בעבר, לא יודעת לחתוך לגמרי.

אבל עצם העובדה שהוא מוחק, כאילו הוא לקח את השלוש שנים שהיינו ביחד וזרק אותן לפח.

עצם המחיקה, שאני כבר לא חלק מהחיים שלו יותר. בכלל. באף דרך.

מחיקה שמעידה על כך שהפרידה הזו סופית, לתמיד.

אני תוהה, מה גרם לו לעשות את הצעד הזה.

אני לא יודעת איך לתאר את הרגשות שלי, כי תמיד הרגשות ביחס אליו היו כל כך מבולבלים.

אני זו שהחליטה להיפרד.

אני אח"כ התחרטתי.

אח"כ החלטתי שאני ממשיכה הלאה, אבל בתוך תוכי קיוויתי שעדיין נחזור.

אני חושבת שעד לא מזמן היה איזה חלק בי שסירב להיפרד ממנו, לוותר עליו.

אולי אני גם צריכה למחוק. את אח שלו, שעדיין חבר שלי. את החברים שלו. אבל אני מרגישה שקשה לי. קשה לי לעשות את הצעד הזה. כי זה אומר שאני סוגרת את הדלת מאחוריי, נועלת אותה על בריח, ומשליכה את המפתח למצולות.

יש לי פה בחדר הרבה חפצים שלו.

נשארו לי הבוקסר שלו, והנגן מוזיקה שלי – הוא בעצם שלו. ועוד כל מיני שטויות קיצ'יות בצורת דובונים.

מה? לקחת הכל לתוך שקית ולדחוף למעמקי הארון?

אולי אני צריכה לעשות את זה.

אולי להשאיר מה שהכרחי, במה שאני משתמשת וזקוקה לו. אולי גם לזרוק את החזיות והתחתונים שהוא קנה לי, או לפחות לא ללבוש אותם יותר שוב. האמת, שאני לא רואה את עצמי מתפשטת כאשר הם עליי מול גבר אחר.

יכול להיות שחצי שנה לקח לנו לעכל.

לעכל שזהו, שזה נגמר, ולא יהיה שוב.

אולי זה הכי טוב, ושנינו נמשיך הלאה.

ונכון שיש התחלה של קשר עם מישהו אחר, אבל בכל זאת... קשה לי למחוק ולשכוח את הבחור היחיד שאהב אותי באמת. את האהבה האמיתית שלי. שהיה חלק בלתי נפרד ממני. אם לפני שנה היו אומרים לי שכך ייראו פני הדברים- לא הייתי מסוגלת להאמין.

"כל פרידה היא מוות קטן", ועכשיו אני מבינה כמה המשפט הזה נכון.