כשהייתי בבית ספר יסודי, הייתי מחכה בכיליון עיניים לשבוע הספר. הייתי ילדה חולמנית בעלת דמיון מפותח והחברים שלי היו הספרים. הייתי אוהבת לשקוע בתוך עולמות אחרים ולדמיין את עצמי חיה בעולמות האלו.
במהלך שבוע הספר היו דוכנים מלאי ספרים ברחבה שליד הספרייה ציבורית. הייתי מגיעה עם ההורים והאחיות והרגשתי כמו בחנות ממתקים. הסתובבתי לבד בין הדוכנים, בודקת את כל הספרים ורוצה את כולם. בסופו של דבר הייתי יוצאת עם שניים – שלושה ספרים והרגשתי מאוד לא מסופקת.
הייתי מתיישבת ישר לקרוא ולא מפסיקה. עד היום הקריאה שלי מאוד מהירה ואני מסיימת ספר באורך ממוצע בשלוש שעות.
הספרים שאהבתי בתור ילדה היו : שמוליק קיפוד, איה פלוטו, מעלה קרחות, ויהי ערב, כספיון הדג הכסוף ובטוח יש עוד הרבה שאני כרגע לא זוכרת. אני אוהבת להיכנס לחנויות ספרים ולהסתכל על ספרי הילדים בנוסטלגיה ולהגיד לעצמי שארצה להקריא אותם לילדיי העתידיים.
כשבגרתי (בערך סביבות כיתה ג'- ד') אהבתי מאוד את סדרת ספרי "האסופית" ואת "נשים קטנות". גם הייתה סדרת ספרים מתורגמים שנקראה "יומן יקר", על ילדה בת 11 מארה"ב שכותבת יומן שמאוד אהבתי והתחברתי.
רשימת הספרים האהובים עליי בתור בוגרת ארוכה מאוד והיא פה בצד. אני לא מבינה אנשים שלא אוהבים לקרוא, שלא קוראים. איך אפשר בלי ספר?!
כיום פג הקסם של שבוע הספר. אולי כי יש כל הזמן מבצעים ברשתות השונות, אבל בשבילי להיכנס לחנות ספרים זה עדיין מרגיש כמו להיכנס לחנות ממתקים. יש את הריגוש רק בלהיכנס לחנות, לרפרף על כל הספרים, לציין לעצמי מה אני רוצה לקרוא. וכמובן- חווית הקנייה של ספר חדש שהיא מרגשת מאין כמוה. אני אוהבת לפתוח את הספר ופשוט להריח.
אני באמת צריכה לנצל את המבצעים ולקנות לעצמי ספר, או שניים או שלושה.
כינוי:
.Fake Reality
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
