אחד הדברים הכי מגוחכים שנתקלתי בהם השנה (וגם בשנה שלפניה) אלו בקשות הסליחה ההמוניות.
אנשים ששולחים סמס, או יותר גרוע- מתייגים אנשים בתמונות עם כיתובים סטייל "סליחה אם פגעתי בכם".
אני חושבת שזה אפילו זלזול וזילות ביום הזה.
מדובר ביום הכי קדוש בדת היהודית, ואדם שמתייג 50 חברים בפייסבוק בבקשת סליחה שכזו פשוט מזלזל.
כי אין פה שום כוונה כנה ואמיתית מאחורי זה.
זה מגוחך, זה צבוע, זה מזוייף.
בכלל, כל הקונספט הזה- קצת מיותר. אם פוגעים במישהו, ראוי וכדאי להתנצל מייד ולבקש את סליחתו ולא לחכות ליום כיפור. איכשהו, מי שמחכה ליום כיפור, זה מרגיש לא אמיתי. כאילו הוא מתנצל רק בגלל יום כיפור ולא מתוך כוונה אמיתית.
אני לא צמה. בעבר צמתי מספר פעמים והיום אני מבינה שזה מיותר.
הצום מכפר רק על חטאים בין אדם למקום (כלומר אלוהים) ולא על חטאים בין אדם לחברו.
הרי, אני לא שומרת מצוות. אני אמשיך לא לשמור שבת, לא לאכול כשר, לא לשמור כשרות בפסח, לעשות סקס לפני החתונה ועוד כהנה וכהנה דברים שאסור לעשותם לפי היהדות.
אדם ש"חוטא" בדרך קבע וגם ימשיך לחטוא – הצום לא יכפר לו על החטאים.
לכן זה קצת מצחיק אותי שחילונים לא שומרי מסורת לפתע צמים. אבל אבא שלי אומר שזה משהו מסורתי ואנשים עושים את זה בגלל המסורת או בגלל המשפחה.
הרי מגוחך אלו הערסים שצמים ביום כיפור ומנשקים מזוזות, אבל אין להם בעיה להתנהג בגסות, לזרוק אבנים על אנשים שהעיזו לנסוע ויום אחרי זה לדקור מישהו.
מה אעשה ביום כיפור השנה?
בטח מחר בערב נשב אצל רועי. האמת שמשנה לשנה האנשים מתמעטים, אבל זו גם הזדמנות לסגור פערים. אולי נלך למקום המרכזי שבו כולם מהעיר שלי הולכים אליו. נראה אנשים שלא ראיתי מזמן. נחליף חיבוקים צבועים ונשיקות מזוייפות. אראה הרבה בחורות במיטב מחלצותיהן כאילו הן יוצאות למועדון, כי גם יום כיפור זו הזדמנות לראות ולהיראות.
את שאר הזמן אעביר בקריאת ספרים, יש לי אחד לסיים ועוד שניים שמחכים לי, הורדתי גם כמה סרטים ובטח אשב עם כל המשפחה לראות.
אני את חשבון הנפש שלי עושה כל הזמן. כל השנה. כל יום. לפני שנה כתבתי שאני צריכה לסלוח לעצמי.
השנה, אני יודעת שלגמרי סלחתי.
צום קל למי שצם וגמר חתימה טובה.
כינוי:
.Fake Reality
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
