אני כותבת בתחושה מאוד קשה, אני מרגישה מועקה וחוסר מנוחה.

כואב לי לראות את הכרמל היפה, "ההר הירוק כל ימות השנה" לפי שירו של יורם טהרלב, שחור ומפוייח. האזור שנשרף אתמול הוא המקום הכי יפה בכרמל. כואב לי הלב לראות את העצים שרופים. כואב לי הלב על בעלי החיים. ויותר מזה- כואב לי הלב על 42 אנשים שנספו בשריפה. על אנשים שאיבדו את הבתים שלהם.

מחמש ומשהו בבוקר אני ערה ומחוברת לחדשות. לא הצלחתי לישון כמו שצריך וכשנרדמתי היו לי חלומות על השריפה. בחמש בבוקר הדלקתי את המחשב והתעדכנתי.

יום קודם לכן ב-23:00 בלילה דיברתי עם חבר שלי. הוא שוטר וגר באחת השכונות העליונות בכרמל, לא רחוק ממוקד השריפה. הקפיצו אותו לעבודה, מן הסתם. הוא סיפר לי שהם פינו אנשים מטירת הכרמל, הלכו לבית אורן לבדוק אם יש לכודים. הוא אמר שהקיבוץ פשוט נשרף כליל. הוא ניסה ללכת לישון ואמר שאם האש תגיע לשכונה שלו ויהיה צריך לפנותה- הוא זה שיהיה אחראי על הפינוי. אמרתי לו שאני מאוד מקווה שזה לא יגיע לידי כך.

בבוקר גיליתי שפינו חלק מהשכונה. שלחתי לו סמס שאני מקווה שהכל בסדר. בשבע בבוקר הוא התקשר אליי ואמר שהיה ער כל הלילה בגלל ההתפתחויות, שפינו חלק מהשכונה, אבל ההורים שלו נשארו בבית ולא נשקפת להם סכנה.

אני התארגנתי ללכת לעבודה. בעבודה התוכנה שאנחנו עובדים איתה לא פעלה, כך שלא ממש היה לי מה לעשות, וגם אם כן- זה נראה לי אבסורד להתקשר לאנשים ולעשות שיחות שביעות רצון והאם הם רוצים לחזור להיות מנויים שלנו. במקום זה פשוט נכנסתי שוב ושוב ושוב לכל אתרי החדשות, להתעדכן. דיברתי עם קולגה שלי לעבודה שעבדה בסניף שלנו בחיפה.

גם כשהגעתי הבייתה לא יכולתי להפסיק להתנתק. אני יודעת שאני חייבת לעזוב את הטלוויזיה ואת האינטרנט, להירגע עם כמה עיתונים. אני יודעת שזה רק מכניס אותי ליותר דיכאון. אבל אני מרגישה שאני לא מסוגלת להתנתק. אחד הדברים שניחמו אותי קצת, שאמנם החי- בר נהרס כליל, אבל כל בעלי החיים הצליחו להימלט והם לא נפגעו. מחמם גם את הלב הסיוע שמגישות לנו ארצות אחרות ובעיקר טורקיה שמיוזמה שמה את המחלוקות בצד. מחמם את הלב לראות אנשים מתארגנים ועוזרים לאנשים המפונים ולכבאים וכוחות ההצלה.

אומרים שמדובר בהצתה. פיגוע. אני מנסה להבין מי האדם שיעשה את זה. מי יכול להיות כל כך מרושע וקר לב. האם האיש או האנשים האלו יושבים מול הטלוויזיה ומרגישים מרוצים מעצמם? האם זה עושה להם טוב שאנשים איבדו את בתיהם? האם זה עושה להם טוב הטרגדיה הנוראית של 42 אנשים שנספו? זה אחד הדברים שמזעזעים אותי. זה פשוט טרגדיה. אסון.

אני יודעת שיש לנו מזל. באותה ומידה והאש פנתה לכיוון יישובי הכרמל ועתלית, היא יכלה לפנות בדיוק לצד השני. לכיוון חיפה ונשר. לכיוון מפרץ חיפה, באזור המפעלים הפטרו-כימיים ובתי זיקוק מה שיכל להביא לאסון חמור וגדול עוד יותר. זה יכל להגיע לכיוון הבית שלי. פתאום הבנתי עד כמה הבית הזה, כמה קירות בעצם, יקר וחשוב לי. פתאום קלטתי כמה חפצים יש לנו, לא כולם יקרי ערך כמו שהם יקרים מבחינה רגשית. הבנתי שאי אפשר היה להצליח להציל את הכל. אני באמת לא יודעת מה הייתי עושה אם חס וחלילה היה קורה כזה דבר. זה רק מוכיח שאנחנו לא חסינים בפני שום דבר.

כאשר תירגע השריפה, אטע עץ. מימס שלחה לי מייל וגם כתבה פוסט, שהבלוגרית *פרג קנתה עץ לשתילה מקק"ל.זה רעיון יפה מאין כמוהו, ואני בהחלט אטע (גם אם לא פיזית) עץ. אני קוראת לכולם לעשות כמוני, ובכלל יש הרבה קבוצות שמתארגנות לשיקום הכרמל שאפשר להצטרף אליהן. זהו הלינק הישיר לקנייה:

http://www.salkkl.org.il/haklek_veta/donation_details_page.aspx?page_name=fire

אני מרגישה כאילו אני בתוך סרט אימה או אקשן. זה פשוט לא נראה לי אמיתי. אני מקווה שבשעות הקרובות יצליחו להשתלט על האש והכל ייגמר. אני מחזקת את ידי הכבאים, השוטרים וכוחות ההצלה. אני מאחלת החלמה מהירה לכל הפצועים. אני מייחלת לנס חנוכה.