אחד הדברים המבאסים היה לחזור לבית ספר, אחרי כל כך הרבה ימי חופשה.
אז חזרתי לבית ספר בהברזה אופנתית משיעור חינוך. השיעורים האלו כל כך מיותרים בעיניי, המורה סתם מנסה למשוך זמן, וגם ככה אי אפשר לקיים בדעה דיון נורמלי. יש לנו שני ילדים בכיתה והם מרוקאים (תכף תבינו למה אני מדגישה את העובדה הזאת) והם לא מפסיקים לומר על כל דבר "האשכנזים אשמים! האשכנזים דופקים אותנו!" די! די! די! מסכימה, בשנות החמישים והשישים באמת היה קיפוח, אבל דיי כבר! עברנו את הימים האלו, ונמאס כבר שיש כאלו שנהנים לשמור על תדמית המקופחים. עוד מאמרות השפר שלהם "השמאל בוגדים! צריך להרוג את כל השמאלנים והערבים!". 
אז ככה שממש לא בא לי לשמוע את זה ולהתעצבן, ובכלל לנסות להביע את דעתי, כי לא בא לי לשמוע את הצרחות שלהם. (אז כן, אני שמאלנית, בעד ההתנתקות ונגד סרבנות כלשהי. חשפתי את עצמי!).
באתי ישר לביולוגיה, וגם העתקתי את לוח המבחנים החדש שקיבלנו (לא עמוס מדיי, תודה לאל). ביולוגיה עבר סביר, ואחרי כן הלכתי הבייתה.
ביום חמישי בדקנו עם המורה לאנגלית את הבגרויות, ומסתבר שעניתי נכון על הכל. אבל אני לא רוצה לפתוח פה לשטן. וחוץ מזה, נאמר לי שאי אפשר לעשות את הפרוג'קט לבד. וכבר נלחצתי, כי כבר עשיתי את הכל, אז באתי למורה ואמרתי לה את זה, ובסוף היא אישרה אך ורק לי לעשות לבד. אח, כמה טוב להיות חביבת המורה בלי לעשות שום דבר מיוחד. 
בערב הלכתי לחופית, בשביל לעבוד על ספר המחזור שלנו.
באתי אליה כשהיא עוד לימדה שיעור פרטי, אחרי חצי שעה באה מורן. וסתם ישבנו במטבח ודיברנו על כל מיני דברים מאוד מרתקים. (ומי שמכיר את הנפשות הפועלות, יכול לשער על מה דיברנו 
)
אחרי שעה ומשהו הגיעה רויטל, ואז התחלנו לנסות להמציא דברים. הסתכלנו בכל מיני ספרי מחזור ישנים – של האחים הגדולים של חופית, ומורן הביאה ספרי מחזור מהבית ספר של אמא שלה (אמא שלה היא מורה), ונחשו את מי ראיתי שם? כן, את איתי, החבר שלי לשעבר. והוא יצא ממש זוועה בתמונה. והוא היה בכיתה של... מיוחדים, נקרא לזה ככה.
אז רוב הזמן חופית בהתה בספרים וניסתה להעתיק, ורויטל התעצבנה על זה.
חוץ מזה חופית זעמה על מורן בטענה שהיא הורסת את הספר מחזור היקר שלה. וכל הזמן אמרנו לה שאנחנו רעבות, אבל היא לא הביאה לנו אוכל! והיא אפילו לא ליוותה אותנו לדלת!
בכל מקרה, הצלחנו לכתוב על תשע אנשים (כולל אותנו).
זה בערך מה שנכתב עלי (אני פשוט סנילית, לא זוכרת כלום)
"תמצאו אותה מוקפת חברים,
אוהבת לשמוע את 'היהודים'
יש לה כישרון כתיבה – אין על מה לדבר,
ועל כוסית וודקה לא תוותר."
זה כעיקרון, וזה דיי נחמד. מה שחופית רצתה שיכתבו עליה יצא מאוד שחצני.
בסוף חזרתי ב-11 הבייתה, והלכתי לישון. רעבה.
היום למדתי רק שעה ספרות, ואני גאה בעצמי שהצלחתי לברוח מבית ספר!
טוב אני אסביר.
יש חוק כזה, שאוסר על תלמידים לצאת בהפסקה הגדולה מחוץ לבית ספר, גם אם הם סיימו את הלימודים, וצריך להמתין לסיום ההפסקה.
אז השומר עומד שם ולא נותן לאף אחד לצאת. מה יותר הגיוני? שכל פעם ייצאו מעט תלמידים, או שתצא חבורה אחת גדולה של תלמידים? זה לא יותר מסוכן?
אז בכל מקרה, יש לי יתרון בכך שאני קטנת מימדים, והצלחתי לחמוק לשומר מתחת לאף.
אמא שלי בבית והיא מנקה, והיא ביקשה ממני לנקות את החדר שלי, ואני בטוחה שהיא תבקש ממני לעשות עוד דברים.
אז בנתיים, אני אלך להקליד את העבודה שלי באנגלית למחשב.
שבת שלום.
כינוי:
.Fake Reality
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
