הרבה שינויים קורים ומתרחשים סביבי, אולי זה בסימן השנה החדשה. אחות אחת התגייסה, אחותי שנייה עוזבת את הבית ועוברת לת"א. שתי חברות טובות מתחתנות.

גם אצלי יש שינויים, חיצוניים ופנימיים.

שיניתי גיל. חגגתי 24 אתמול. ולראשונה מאז גיל 15, היה שינוי בהרכב החברים. לא הזמנתי את אותה חבורה ישנה מהתיכון, שמשום מה אנו גוזרים על עצמנו להיפגש באירועים מיוחדים. מתקופת התיכון הגיע הידיד הכי טוב ושתי חברות טובות. אני לא כבר מטרידה את עצמי במחשבות עליהם. גם לא נמלאת רגשי מצפון יותר, על כך שהתנתקתי. הם אנשים נהדרים ונפלאים ואני מאחלת להם כל טוב ואושר. אבל אנחנו כבר לא חלק מאותו הפאזל. ג' מסרב להבין זאת. כל פעם נדמה לי שהוא נוטר לי טינה על כך שסירבתי מספר פעמים להיפגש. מה לעשות, המשכתי הלאה. יש לי חיים אחרים וחדשים. יש לי חברים אחרים. חברים זה עניין של תקופה. החיים הם דינמיים וכל אחד בוחר את דרכו. אני אעשה מה שעושה לי טוב ולא צריכה לרצות אף אחד. הזמנתי את אלו שאני באמת אוהבת, שהקשר איתם חשוב לי  והרבה יותר מעבר לפעם בשנה.

אז ביום הולדת ביום שישי היה נחמד מאוד. לא כולם הגיעו, אבל בסדר. ביום ההולדת עצמו גם היה נחמד- קיבלתי הרבה ברכות- לא ממי שציפיתי וממי שציפיתי לא קיבלתי. אבל שוב, זה לא באמת משנה. אולי מעט צובט, אבל אני לא רוצה להתעסק בזה. ההורים נתנו לי כסף, גם אחותי וגם סבתא אמרה שמחכה לי מעטפה. ואני באמת זקוקה לכסף הזה. אחותי ואני הלכנו לקניות והתחדשתי בג'ינס, חצאית ושתי חולצות. בערב החבר שלי בא לבקר. את המתנות אפשר לראות בפוסט הקודם- שני ספרים: "ביקור חולים עם אוסקר" (שהספקתי כבר לסיים) ו"שובל של עשן". ספרים זה תמיד טוב וגורם לי להיות מאושרת, כי מלבדם יש עוד שלושה ספרים שאבא קנה לי לפני שבוע. קיבלתי גם סלסלה עם מוצרים של ללין: קרם גוף, קרם פנים, קרם ידיים, קרם רגליים, סבון פנים, סבון גרגרים, פילינג לרגליים. אלו דברים שאני תמיד אוהבת, בעיקר שהכל באריזות יפות ומעוצבות. ואם זה לא מספיק- יש לנו שובר ליום כיף בספא.

יש גם שינוי במקום העבודה. זוכרים את הריאיון שחשבתי שפישלתי בגלל האנגלית? ביום ראשון הודיעו לי שהתקבלתי. אבל רגע. היום היה לי ריאיון נוסף במקום עבודה אחר (מהות התפקיד פחות או יותר זהה, ד"א). והייתי בהתלבטויות. לא ידעתי מה לעשות ומה להחליט. אבל היום אחרי הריאיון, ידעתי שאם מקבלים אותי- אני הולכת לשם. ובאמת הודיעו לי שהתקבלתי. אז כן, העבודה הראשונה היא בחברת היי- טק גדולה ומפורסמת. וכן, זה נראה יפה ומרשים בקורות החיים. אבל, מדובר במשמרות בנות 5 שעות. ורק הנסיעה לשם- היא כשעה. בדיוק בזמני השיא. ולנסוע שעתיים כל יום בשביל חמש שעות- קצת לא משתלם. ובעבודה שאליה התקבלתי- יש יותר שעות. השכר לשעה הוא בשקל אחד פחות מהשכר בחברת ההי-טק, והבונוס- קרוב לבית. וכשהגעתי לשם לריאיון, הייתה אווירה טובה. משהו בלב שלי אמר שזה המקום הנכון. אני בטוחה שאוכל להצליח ולהתקדם ולהתקבל לעבודות טובות (וגם בחברה אליה התקבלתי- יש לאן להתקדם) גם מבלי שיהיה לי כתוב את שמה של חברת היי-טק בקורות חיים.

וזה אומר שאני עוזבת את העבודה הנוכחית. וקצת עצוב וצובט בלב לעזור מקום עבודה אחרי יותר משנה. סבלתי את הכל. סבלתי את זה שאני צריכה להיות גם המנקה של הסניף (ולא בשכר של מנקה). סבלתי את זה שאין תלושי משכורת בזמן וכבר חיכיתי חצי שנה לתלושי משכורת. סבלתי את העובדה שהבוס שלי היה מעופף וברגעים מסוימים הרגשתי שאני מסוגלת לנהל יותר טוב ממנו את המקום. אבל זה שקיצצו לי בשעות הכל כך מעטות (וזה גם פוגע בשירותיות ובלקוחות) ואני עובדת פעמיים בשבוע, 3 או 3.5 שעות. 6.5 שעות שבועיות. זה פשוט ביזיון. עם כמה שאני אוהבת את העבודה, אני גם רוצה להתפרנס. דבר נוסף, גם לא שולמו לי דמי הבראה למרות שאני זכאית להם.

אני אוהבת את העבודה, היא הייתה חלק בלתי נפרד מחיי. הבאתי גם חברות ללימודים. ואני אוהבת את הלקוחות. יש לקוחות מקסימות שפשוט תענוג שהן באות. אבל זהו. אני צריכה לצאת לדרך חדשה.

יש עוד שינויים. ביחס לעצמי ולגוף שלי, בעיקר. כבר לא משנה לי כמה אני שוקלת. כבר דיי הרבה זמן אין הטקס ביום שישי או חמישי בבוקר לעלות על המשקל. נשקלת פעם בכמה חודשים. אני אוהבת את עצמי כמו שאני. שיניתי את סגנון הלבוש- יותר חצאיות, שמלות ועקבים. מעתה אני אלבש מה שאני אוהבת ומחמיא לי ומצידי יחשבו שדפקתי הופעה. ודווקא כשאני לא כל כך מקפידה, אני יורדת במשקל. כנראה שככה זה צריך להיות.

ויש עוד שינויים. אני מרגישה ששמשהו בי השתנה, נרגע, התפכח. משהו בי התבגר. אני לא יודעת לשים את האצבע על הנקודה, אבל אני מרגישה בזה.

שיבואו עוד שינויים. טובים. עוד חודש מתחילה שנה שלישית ואחרונה. מקווה שבקרוב יגיע השינוי במקום המגורים. שיימשכו הדברים הטובים: עבודה חדשה ומעניינת, חברים טובים, משפחה אוהבת, זוגיות מדהימה. מחר ערב חג. ראש השנה הוא החג האהוב עליי. מאחלת לי ולכולם, שנה טובה הרבה יותר. שנה של התחדשות. שנה של יצירה. שנה של הגשמה וסיפוק עצמי. שנה של אושר וחיוכים.

מסיימת עם השיר של ריטה. כל כך מתאים לתקופה הזו.

יום אחד זה יקרה
בלי שנרגיש, משהו ישתנה 
משהו ירגע בנו, משהו יגע בנו 
ולא יהיה ממה לחשוש.

וזה יבוא כמו קו חרוט על כף יד 
זה יבוא בטוח בעצמו 
כאילו היה שם תמיד 
וחיכה שנבחין בו 

וזה יבוא, אתה תראה 
הידיים הקפוצות יתארכו 
והלב השומר לא להיפגע יפעם בקצב רגיל 
זה יבוא, כמו שהטבע רגיל 
להיות שלם עם עצמו

וזה יבוא, אתה הרי יודע 
לא הכל יטלטל אותנו 
לא הכל יכה 
ומה שייפתח לנו 
מחכה.