אז היום הייתה המשמרת האחרונה שלי בסטודיו הפילאטיס והייתי מלאה בהמון רגשות מעורבים. "לכל סיום יש התחלה חדשה ותמיד הפרידה היא קשה". מצד אחד, אני נרגשת להתחיל מקום עבודה חדש. לצאת לדרך חדשה שבעקבותיה יקרו דברים טובים. אני מרגישה שמשהו טוב יקרה. מצד שני, קשה לעזוב מקום עבודה לאחר שנה וקצת. היו חסרונות במקום העבודה שלי: אין תלושי משכורת בזמן, אני זו שהייתי צריכה לתפקד כמנקה של הסטודיו ולא בשכר של מנקה, העובדה שהרגשתי המון פעמים שאני מסוגלת לנהל את המקום יותר טוב, הבוס שלי שהוא מעופף ואדיש, אחת הפקידות שעובדת איתי שפשוט... פסיכית ומוזרה, והקש ששבר את גב הגמל: קיצוץ מאסיבי בשעות המעטות שהיו לנו. הציעו לי לקבל עוד שתי משמרות, אבל גם כך היו יוצאות לי מעט מאוד שעות שבועיות.

אבל לצד החסרונות היו יתרונות: קרוב לבית, שעות נוחות והכי חשוב- עבודה שאני מרגישה שמתאימה לי. הייתה פשוט אווירה טובה- גם בינינו- הצוות: בין הבוסים, הפקידות והמדריכות, וגם עם הלקוחות. יש לקוחות פשוט מקסימות שהיה לי כיף לעבוד איתן. לראשונה, הייתי מגיעה לעבודה עם חיוך ועם תחושה טובה. היה לי טוב והרגשתי שאני נהנית. אני חושבת שהעבודה תרמה לי בהרבה מישורים ואני חושבת שצמחתי.

אני חושבת שאני מבין העובדות הכי ותיקות שם. הכרתי בנות מקסימות (עם חלקן אני לא בקשר) שכבר עזבו. שתי חברות מהלימודים באו לעבוד בעקבותיי.

הכרתי את הפילאטיס. לראשונה בחיי התחלתי להזיז את עצמי. זה גם תרם להרגשה טובה וחיובית בקשר לגוף ולדימוי העצמי שלי. אני לא יודעת מה אעשה עכשיו (אפילו שהרבה זמן לא התאמנתי), אני שוקלת להירשם לחדר כושר שאמא שלי מתאמנת בו.

לצערי לא נפרדתי כמו שצריך מכל המדריכות וגם מכמה לקוחות בגלל החגים. אבל לא נורא, אולי אני אקפוץ לבקר. השארתי לבוס שלי מכתב דיי ענייני (גם דיברתי איתו בטלפון ): כתבתי לו שאני מזכירה לו דמי הבראה(שכבר הייתי אמורה לקבל מזמן! אני לא בטוחה אם קיבלתי במשכורת הנוכחית, כי אין לי תלוש) ולפדות את ימי החופש שלי. זה לא הרבה, אבל זה מגיע לי וגם סכום הכסף הכי קטן יעזור לי. כתבתי לו תודה רבה על הכל, בהצלחה ושנהניתי לעבוד ואני אבוא לבקר. לאחראית שלי – היא לא ממש בוסית, היא מתחת לבוס שלי, כתבתי מכתב הרבה יותר אישי. היה חשוב לי לכתוב לה כמה מילים וכמעט דמעתי על הדף.

קלטתי שאני עושה היום את הדברים פעם אחרונה. בסוף המשמרת כשסגרתי את הסטודיו פשוט הסתכלתי עליו ועברה בי תחושה של עצב. הרגשתי את הדמעות בעיניים. אני שונאת פרידות. וקשה לי עם העובדה שאני נאלצת לעזוב, כי סה"כ כן היה לי טוב. חשבתי שאני אעבוד שם עד סיום הלימודים וקצת קשה לי עם שינויים, פתאום להתחיל עבודה חדשה. אבל צריך להמשיך הלאה.

"בטח היו לי סיבות לעזוב, כי שוב אני כאן. ושום אני קם ונוסע, סומך על הדרך שתוביל..."