אז שבוע הבא זה השבוע האחרון של הסמסטר, שממנו יש לי רק שני ימי לימודים. הזמן עבר לי ממש ממש מהר.

אתמול הצגתי שני רפרטים.

הייתי מאוד לחוצה מכך, גם בגלל שאני פרפקציוניסטית וחוששת שמה שעשיתי זה לא טוב, גם בגלל הפחד הקהל שלי וגם בגלל העובדה שידעתי שבקושי שיש לי זמן בכלל להתכונן לכך.

הלחץ הזה שהייתי נתונה בו גרם לי לא לישון ולהתחרפן. ביום שישי בערב פשוט נשכבתי מתחת לשמיכה ולא רציתי לראות אף אחד והתפרצתי בבכי. הרגשתי שאני מתמוטטת. אבל אחר כך נרגעתי והרגשתי קצת יותר טוב.

את הרפרט בסמינר הראשון הצגתי בבוקר, יחד עם חברה. ראיתי את ההצגות של שאר הקבוצות ופשוט הרגשתי לא טוב. הרגשתי שמה שעשינו זה לא טוב ולא מספיק. עוד שינינו חלק מן הדברים... ואמרנו שמה שיהיה יהיה. בתחילת ההצגה החברה שלי קצת התבלבלה והסתבכה ונתקעה... היא פשוט התרגשה ונלחצה. אבל עברנו את זה. המרצה קצת התקיל בשאלות וגם היה סטודנט ממש מרגיז שגם שאל שאלות מטומטמות כאלו, רק כדי להוציא את עצמו חכם ואותנו טיפשות. אבל בסוף היה בסדר, היה דיון מעניין. קיבלנו 88. הסמינר שלנו גם כמעט מוכן לגמרי.

הרפרט השני הלך יותר טוב. אולי זה גם בגלל שהנושא הרבה יותר עניין אותי והייתה לי מצגת יפה ומושקעת. גם היינו כיתה ממש קטנה והמרצה חמוד וכולם מאוד נחמדים. הרגשתי שהולך לי טוב וכולם מקשיבים לי. המרצה נראה ממש מרוצה ממה שהכנתי וכמעט ולא היו לו הערות וגם אח"כ ניגשו אליי ואמרו שהיה ממש מעניין. אז אני ממש מרוצה.

עשיתי לי בראש מעיין תוכנית לימודים ועבודה ואני מקווה שיהיה בסדר. ירד לי קצת מהמתח, אתמול הסתובבתי בקניון וקניתי דברים חדשים, גם אכלנו צהריים ביחד.

חוץ מזה בעבודה יש הרבה שינויים, המנהל שלי עוזב ועדיין אין לו מחליף. אני לא יודעת מה יהיה, אבל אני מקווה שאזכה לקבל יותר שעות (בזמן האחרון אני עובדת יותר ממה שאני אמורה לעבוד לפי החוזה שלי). גם החבר שלי מצא עבודה חדשה וטובה יותר ואני מקווה שבקרוב כבר נתחיל לחפש דירה משלנו. שנינו כבר רוצים את העצמאות שלנו ולהתקדם הלאה בקשר שלנו. אני גם מרגישה שנמאס לי מהיחידת דיור שהחבר שלי גר בה (אצל ההורים). היא פשוט נראית... רע. אבל באמת רע. היא זקוקה לשיפוץ רציני ולמהפך גדול. ואני אחת שכל כך חשובה לה האסתטיקה... וזה כבר משגע אותי. לא נורא, אין עוד הרבה.

שבוע הבא אנחנו חוגגים שנתיים ותכף יהיה לי קצת חופש ומנוחה מהכל.