אז הנה אני, קצת נעלמתי.

בתקופה האחרונה אין לי זמן לשום דבר ומשגע אותי שיש אנשים שלא מבינים את זה.

התחלתי באופן רשמי את התפקיד החדש ולטייטל המקצוע שלי נוסף שם התואר המחייב "מנהלת". השבוע הייתי במטה החברה בת"א. ישבתי ליד החלון והסתכלתי על הנוף האורבני המכוער- קסום של העיר הזו. מלמעלה הכבישים, המכוניות והאנשים נראים כל כך זעירים, כמו צעוצועים. נזכרתי אך הגעתי לשם לפני בערך חמישה חודשים לחתום על חוזה, בימי החופש האחרונים שלי ותהיתי איך זה יהיה מעכשיו.אז הנה אני,עובדת כמעט 50 שעות בשבוע. כל יום תשע שעות. אני אוהבת את העבודה והזמן עובר לי, כי יש הרבה מה לעשות. יש לי אפילו בחורה חדשה שאני אחראית עליה ובקרוב מאוד ימי שישי יהיו לי פנויים. אין לי זמן לכלום. אני מגיעה בשמונה בערב הבייתה וקורסת מעייפות. האיפור שלי תמיד מתוקתק, אני לובשת חצאיות, גרביונים ועקבים לעבודה. לפעמים אני חושבת למה הייתי צריכה את זה. את העומס, את האחריות הזו. יש שני תחומים שבסוף החודש אני צריכה לעמוד ביעדים, ואני כל כך רוצה להצליח בעיקר כדי להוכיח את עצמי. מצד שני אני אוהבת הטייטל הזה, אוהבת את הבחורה שהפכתי להיות. אני מתגעגעת לעיתים לבטלה וכמהה לקרוא ספר טוב (ומחכים לי שלושה!), בשבוע האחרון אני קונה כמעט כל יום משהו חדש (ככה זה שעובדים בקניון) והגב והרגליים שלי כואבים, התזונה שלי על הפנים ועור הפנים שלי זקוק לטיפול. אבל טוב לי ויש לי מטרה ובקרוב ימי שישי יהיו ימים של בטלה.

ועוד מעט גם חוזרים לסמסטר ב'. יש לי עבודה סמינריונית להגיש בעוד שבועיים ואני פשוט לא מוצאת את הזמן לשבת עליה. אני חוזרת כל כך מאוחר ובסופי שבוע אני ממוטטת. כנראה שלא תהייה לי ברירה אלא להעיר את עצמי בשבת בבוקר מוקדם ולהתחיל לכתוב את שלד העבודה ואולי אולי יום שישי הבא הבחורה החדשה תיכנס לעניינים ויהיה לי זמן לשבת על העבודה הזו. ואם כבר לימודים, הציונים שלי על הפנים, תודה ששאלתם. אני מנסה לשכנע את עצמי שאף אחד לא מסתכל על זה ושאני לא באמת רוצה תואר שני אלא זה סתם דיבורים באוויר. אין לי מושג איך אני שואבת כוחות לסמסטר ב', כי באמת שאין לי כוח. אני חושבת על זה שיש לי עוד עבודה סמינריונית להגיש.

וגם היה לי טסט ראשון השבוע ונכשלתי. בכיתי שעה ואז הלכתי לעודד את עצמי בקניות ובערב בהמבורגר מהמסעדה האהובה עליי. אמרו שאני לוקחת קשה, אבל גודל הציפיות כגודל האכזבות.

ויש עוד דברים שמטרידים אותי קצת,. אבל אני לא יכולה לכתוב.

אני מתרכזת במה שטוב, במה שיפה וחושבת רק על הדברים החיוביים ובעיקר עם הפנים קדימה. השתנה בי משהו קצת, אני לא יכולה לשים את האצבע על הנקודה המדוייקת אבל אני אוהבת את זה.