אני מתחילה לחזור לעצמי. בזמן האחרון היית אאוט לגמרי. לא אוכלת, לא ישנה, לא עושה כלום. לפחות חזרתי לישון.

עשיתי ניקיון לחדר שלי. הוא נראה כמו זוהמה בזמן האחרון. התחלתי לשטוף אותו, ואז סמייל התקשר אליי. הוא סיפר לי מה היה בערב של אתמול. הם התנשקו. שלוש שעות. (מה הוא מתלהב? גם אני התנשקתי שלוש שעות רצוף). בכל אופן, הם עדיין לא ביחד, אבל הם כן יהיו ביחד. לא מתנשקים סתם ככה עם מישהו שלוש שעות. בכל אופן, שמחתי בשבילו. ואני מתכוונת להמשיך לשמוח בשבילו.

שהוא סיפר לי את זה, הייתה לי הרגשה ממש מוזרה. לא ידעתי מה אני אמורה להרגיש. מצד אחד, הייתי ממש שמחה בשבילו. ומגיע לו להיות מאושר. אני לא אנוכית. נכון שאני ביצ'ית לפעמים, אבל כלפי אנשים שאני אוהבת ואכפת לי מהם – אני ממש לא כזאת. ואני מוכנה לוותר מעצמי בשבילם. אז זהו. איינג'ל אמרה לי, שכנראה שהרגשות שלי כלפיו לא ממש אמיתיים. שכנראה הרבה זמן לא התנשקתי, ואז פתאום שזה קרה, אני שמחה מזה ואז מופיעים רגשות. בכל מקרה, גם את הרגשות הלא ברורים, אני מדחיקה.

איינג'ל חזרה מחו"ל. זה שיפר לי את המצב רוח. היה לי חיוך מרוח על הפנים. היא ממש חסרה לי. איינג'ל אני אוהבת אותך מותק!J גם סימפל עוד מעט חוזרת מארה"ב. ואז בכלל......

אני מאמינה בגורל. אני מאמינה שכל דבר שקורה קורה לטובה, ושהוא קורה כי ככה הוא צריך לקרות.

נכון, החיים זה לא רק צחוקים ובאלגן. (משפט שמישהו פעם אמר לי), אבל זה לא אומר שאני צריכה להיות עצובה עכשיו. אני לא רוצה להיכנס שוב לדיכאונות. פעם אחת בחיי הייתי בדיכאון, ובאותה תקופה מאות כדורי אקמול עברו לי בגוף (ולא כי כאב לי כל כך הראש)  וזה הספיק לכל חיי.

סה"כ עדיף שאני אפרגן לסמייל ולא אהייה מרירה כלפיו, ואזכור את מה שקרה בינינו לטובה ואשים את זה מאחורי. סה"כ, אני בריאה, ויש לי משפחה, ויש לי בית לגור בו, ואוכל לאכול אותו, ובגדים ללבוש ובית ספר ללכת אליו(זה אמור להיות דבר טוב? אה כן, לפחות יש לי השכלה). ויש לי את החברות הכי טובות שיש בעולם, ויש לי גם אחלה ידידים, ויש לי את נירוונה לשמוע, ומחשב להתעצבן עליו שהוא חוטף וירוסים וזהו. אני לא צריכה יותר. אני צריכה לזכור שהמצב שלי היה יכול להיות גרוע יותר.

“Go, Change Your Stars”