בערב החג הייתי אמורה לעבוד, אבל לשמחתי הוחלט שסוגרים את הסניף. כמובן שניצלתי את ההזדמנות לביקור במספרה. צבעתי את השיער לאדום אש! הצבע דיי כהה, אבל באור הוא ממש בוהק. לאחר המספרה נפגשתי עם אחותי בקניון, חיפשנו (כמו כל עם ישראל) בגדים לחג. בסופו של דבר קניתי חולצה לבנה מתחרה ואחותי קנתה שמלה חדשה.

לפני ראש השנה לי ולבן זוג היו הרבה התלבטויות איפה נהייה. אמנם אנחנו עדיין לא נשואים, אבל אנחנו כן גרים ביחד ותכלס- לא צריך טבעת וחותמת של הרבנות בשביל להוכיח שאנחנו זוג. לא רצינו להתפצל, אבל גם לא רצינו להעליב אף צד. בסופו של דבר את ערב החג עשינו אצל סבא וסבתא שלי, ויום למחרת באנו אל ההורים שלו לארוחת צהריים. היה מאוד נחמד, עם הרבה מאוד אוכל. דודה שלי הכינה שתי פשטידות מדהימות! שמחתי סוף סוף לראות את כל המשפחה ובעיקר שמחתי לראות את אחותי. היא גרה בתל אביב ולא חוזרת הרבה בסופי שבוע, כך שבקושי יוצא לי לראות אותה. 

יש לנו מנהג במשפחה לכתוב את כל מה שאנחנו מאחלים לעצמנו ולמשפחה לשנה הבאה ולשים את הכל בקופסה. כל ראש השנה אנחנו פותחים את הפתקים של השנה הקודמת ומקריאים בקול וכמובן בודקים מה התגשם. אז כמובן שהיו הרבה פתקים מצחיקים, אבל למבוכתי הרבה כולם איחלו לי להתחתן, כאילו אני איזו רווקה זקנה שאין לה אף אחד. סבתא רבא שלי (שחגגה 100 חודש שעבר) הגדילה לעשות והחלה לומר לי משפטים כמו "ילד אפשר לגדל בסלון" ו"זה טוב להיות אמא צעירה". היא גם סחבה את העלון של הקיבוץ והראתה לי את התמונות של התינוקות שנולדו בשנה החולפת, בתקווה שזה יעשה לי חשק. משפחה יקרה, אני בקושי בת 25. מדינת ישראל מתייבשת, לא השחלות שלי.

את רוב החג העברנו בצפייה בטלוויזיה (ותודה לVOD ולעונה השנייה של "ילדי ראש הממשלה"), באכילת חומוס וישיבה בים. אפילו הספקתי ללכת לשיעור פילאטיס.

החג היה נחמד וחבל שעבר כל כך מהר. היה מאוד מבאס לחזור לעבודה, מזל שהשבוע מתחיל ביום רביעי ויש עוד חגים בפתח.