השעון בחדר שלי הראה עשרה לתשע כשהתחלתי להתלבש. גופייה כתומה, ג'ינס (מה חדש?). התלהבתי נורא מאיפור העיניים שלי: שחור. הכל. לפעמים אני אוהבת את המראה הגותי הזה. אחרי חקירה קטנה מהורי יצאתי לבית של סטאר. באותו יום היא חגגה 16 שלהי קיצים, והיא עשתה מסיבה. אני באתי יותר מוקדם לעזור לה.

כשבאתי ראיתי את סמייל. אני חייבת לציין שמהרגע שראיתי אותו הוא לא הפסיק לעצבן אותי. יותר מאוחר אנשים התחילו להגיע. ישבנו רוב הזמן בחוץ, אבל כל פעם אנשים נכנסו פנימה, לתוך הבית.

ישבתי ביחד עם שאי איינג'ל וסמארט. דיברנו אבל בעיקר חיכינו לסימפל. היא בדיוק חזרה מארה"ב אתמול. ואז היא הגיעה. ישר באתי אליה בחיבוקים ונשיקות. כל כך התגעגעתי אליה! היא סיפרה לנו חוויות מארה"ב וסיפרה לנו איך היא נתקעה שש שעות בניו יורק בזמן הפסקת החשמל. וזה סיפור ממש ארוך. אולי הוא היה ארוך בגלל שאני ושאי קטענו אותה עם הריבים שלנו.

אני חושבת שסמארט הייתה היחידה שבאמת היה לה כוח לשמוע את הכל. חוץ מזה היא הביאה איתה את המצלמה הדיגיטלית החדשה שלה, וצילמה אותנו. גם סטאר צילמה אותנו.

היה לי קטע נורא מוזר עם ניים 2. הוא חזר מניו יורק (הוא היה אמור לנסוע לתמיד אבל בסוף הם חזרו) וזה נראה כאילו הוא לא ממש חזר משם. הוא לובש חולצות ענקיות כאלו, כובע מצחייה הפוך, ומכנסיים שגדולים עליו בשתי מידות ורואים לו את כל התחתונים. בקיצור, היה לי קטע ממש מוזר איתו. איכשהו הגענו לקטע שהוא עושה לי סטרפטיז. נכנסו לאיזה חדר, ואז הוא הוריד את החולצה והוריד את המכנס......אבל הוא היה עם הגב אליי וישר הרים אותם. ואז הוא התקרב אליי......והרגשתי את האיברים שלו. בחיי..... על מה הוא חושב כל הזמן? ואז אחרי שתי דקות יצאנו משם.

רוב הזמן ישבתי בחוץ בגינה עם שאי סימפל איינג'ל וסטארט. ומאוחר יותר אני שאי ואיינג'ל נכנסו פנימה וישבנו על המדרגות. התחלנו לדבר. ואז באמצע השיחה פתאום יצאו לאחר היעלמות של זמן ניכר סמייל וזאת שהוא אוהב (גאד אני חייבת למצוא לה כינוי). השיער שלה היה פרוע ושאי לא הפסיק לרמוז לנו בקשר לזה. למען האמת, לא מעניין אותי מה הם עשו ומה הם לא. ולא אכפת לי אם יהיו חברים או לא. ולא אכפת לי כל כך מסמייל, כי כרגע הוא ממש מגעיל כלפיי. לא עבר הרבה זמן וסמארט איינג'ל וסימפל הלכו הבייתה.

אני ושאי דיברנו ואז הצטרפנו למעטים שכן נשארו. תוך רבע שעה הם הלכו. אני סמייל שאי וניים התחלנו לעזור לסטאר לסדר. ואז הלכנו הבייתה. את הדרך הבייתה עשיתי בשיחת פלאפון עם שאי. שיט, נראה לי שחרגתי מהתקציב.

נרדמתי בערך בארבע.

התעוררתי היום שלוש דקות לפני שהייתי צריכה לצאת. במהירות הלכתי לצחצח שיניים, להתלבש ולהסתרק. לקחתי את התיק (בלי שהכנתי שיעורים כמובן) וטסתי לבית ספר. חשבתי לעצמי, שהשנה עוד לא התחילה, וכבר אני מתחילה בהרגלים הרעים שלי : מאחרת ולא מכינה שיעורי בית. כמעט נרדמתי בקורס..... בהפסקה פשוט נמרחתי על השולחן ולא היה לי כוח לצאת החוצה. היו עוד ילדים בבית ספר שלומדים מתמטיקה. ראיתי את איינג'ל וסימפל חולפות במסדרון והחלטתי לצאת אליהן. דיברנו במסדרון, ואז סמייל בא. הוא עצבן אותי. כרגיל.

חזרתי הבייתה בערך באחת עשרה וקצת, הורדתי נעליים, נכנסתי לחדר של ההורים שלי, סגרתי את הדלת, הדלקתי מזגן והלכתי לישון. עד ששמעתי במעומעם את מוסיקת הפתיחה של "היפים והאמיצים". החלטתי לקום, קראתי עיתון קצת ואז סימפל התקשרה. דיברנו קצת, וקבענו שאני באה אליה. אכלתי צהריים, שטפתי פנים החלפתי בגדים ובאתי אליה. היא הראתה לי תמונות מארה"ב, ואז הלכנו לקנות לה ספר במתמטיקה ולפתח עוד כמה תמונות.

חוץ מזה היא הביאה לי מחזיק מפתחות צבעוני מדיסני וורלד, של האות הראשונה של השם שלי (באנגלית) ולידו מיקי מאוס.

חזרתי הבייתה שאני מתה מחום, התקלחתי ואז התחלתי לנסות להכין שיעורי בית בלשון. ממש לא היה לי כוח ונראה לי עשיתי אותם גרוע. אני גם צריכה להעתיק את כל מה שכתבנו בשיעור לנקי ומסודר, אבל כל כך אין לי חשק. אני אעשה את זה. מאוחר יותר.