אתמול היה מזג אוויר כל כך סוער, שהברזתי מבית ספר, וויתרתי על השעה האחת והיחידה שהייתי אמורה ללמוד. רק חבל שסתם קמתי מוקדם.

בערב חופית התקשרה אליי ושאלה אם אני הולכת לערן. (הייתה לו יום הולדת, אז הוא עשה מסיבה). אמרתי שהוא לא אמר לי כלום, וחופית אמרה שהוא קוקו ושאני כן צריכה ללכת. בסוף מסתבר שהוא כן רצה שאני אבוא, אבל הוא שכח, או לא ראה אותי, או לא יודעת מה. סיכמתי עם חופית שאני אבוא אליה.

מרוב שאני חכמה לבשתי חולצה דקה וקפאתי מקור.

באתי אל חופית, והיא כמובן הייתה עסוקה בלעמוד מול המראה, ולהתבכיין על השש קילו שהיא העלתה ושהיא השמינה, ושהיא שמנה, והיא עושה דיאטת כסאח עכשיו וכל מיני דברים כאלו. היא השמינה, אבל היא לא שמנה, וזה מעצבן שכל פעם היא מקטרת על זה. מה? מה היא רוצה שאנשים יגידו לה? זה כזה שקוף שהיא אומרת כל פעם שהיא שמנה והשמינה רק כדי שיגידו לה שהיא נראית טוב. זו פשוט זעקה לתשומת לב.

ניסיתי לעודד אותה, ואמרתי לה שעכשיו התחת שלה נראה פרופורציונאלי לגוף שלה, אבל זה לא עודד אותה.

חיכינו למורן, ואז כשהיא באה, הלכנו אל ערן. והיה קר. היה לי ממש קר אצלו ולא הפסקתי לרעוד כמו איזה לא יודעת מה.

הגענו יחסית ראשונות, אבל אז התחיל להתמלא והיה נחמד, דיברתי עם מור ועם חופית בזמן שחופית לא הייתה עסוקה בלקטר וליבב.

ואז החלטנו שאנחנו רוצים לראות את "גריז". אני אוהבת את השירים, למרות שמעולם לא ראיתי את הסרט. כלומר, עד אתמול. זה סרט כזה נחמד וכייפי!

מורן לא הפסיקה לשיר עם השירים, היא ממש נכנסה לקטע.

אחרי הסרט באתי לשבת על הספה שמור ורועי ישבו עליה, והיה צפוף, ואני ורועי כל הזמן ניסה להעיף אותי מהספה, כי היה לו לא נוח וצפוף, ואני אמרתי לו שמי שלא נוח לו שיילך. בסוף הוא הלך לשבת על ספה אחרת ובסופו של דבר – היה לו יותר צפוף. מועהאה.

סך הכל היה דיי נחמד, חזרתי בסביבות שלוש וחצי הבייתה, וחטפתי כאבי בטן וגב איומים.

והיום למדתי לספרות כמו ילדה טובה, והמשכתי לקרוא את "המנדולינה של קפטן קורלי". זה ספר ארוך ומשום מה אני נורא איטית עם הקריאה הזאת.