אני מרגישה שאני צריכה לכתוב פה קצת על השבוע, אני חייבת לשכוח חלק מהדברים שקרו.

ביום שני יצא שלמדנו רק שעה אחת ספרות, כי חלק מהילדים היו בהצגה ולקח זמן עד שהם חזרו ועד שהמורה התארגנה על עצמה. וקיבלתי 85 במבחן בחיבור! ייפי ייאיי!  אבל בספורט עשיתי רק 50 כפיפות במקום 80:/ ולפני שנה עשיתי 85:/

ביום שלישי לא היה לי אנגלית, הבעל של המורה שלי נפטר, אז הלכתי הבייתה לשעתיים וחזרתי למתמטיקה. מתמטיקה זה כל כך משעמם ואני לא מצליחה כלום:/ אבל דיברנו עם המורה על דיאטות ועל הצבא.

ובמשך שבע שעות אחרי הצהריים עבדתי על הביוטופ שלנו. זה היה פשוט מעצבן – טבלאות וגרפים ולענות על השאלות. זה היה סיוט! וביום רביעי עוד תיקנתי את זה:/

ביום חמישי היה את מה שהיה.

אני לא יכולה לתאר לכם את הבכי, הצרחות,  ואת הכמעט שבירת כל דבר שביר בחדר שלי שעברו עליי.

הייתי כל כך עצובה.

אוטומתית שיניתי את העיצוב, כי לא יכולתי לסבול את הורוד הזה בזמן שאצלי בלב שחור ואפור.

אבל זה מדכא אותי עוד יותר.

ביום שישי אמא שלי ראתה שאני מבואסת והיא לקחה אותי לשופינג.

קניתי ג'ינס חדש בקסטרו, שתי גופיות בפוקס, קליפס לשיער, גומיות לשיער, עגילים חדשים, ושעון! אחרי שנים שלא ענדתי שעון הגיע הזמן...

בערב מורן עשתה מסיבת יום הולדת.

קניתי לה עגילים ממש יפים והיא ממש אהבה אותם.

והיה מאוד נחמד. מלבד הקטע עם הפיגוע.

ואדיר היה שם. לבד. הוא לבד. סוף סוף.

ודיברתי איתו.

אני לא אלאה אתכם בכל השיחה, כי ממש אין לי חשק לכתוב.

אבל המסקנות הן:

הוא קרא בחודש האחרון כי אני חשובה לו והוא רצה לדעת מה איתי, ושהוא העביר רק לפנינית כי הוא כעס על מה שרשמתי.

והוא אמר שאני צודקת, ושהוא מצטער, ושהוא יתקן את הכל, אבל זה לא ממש עוזר לי, כי זה לא ניתן לתיקון.

ולפני מספר דקות שוחחתי עם פנינית.

פנינית לא העבירה לאף אחד כי היא הבינה שזה אישי.

חופית יודעת מרויטל, מכאן נובע שאיכשהו רויטל ידעה על זה.

השאלה איך.

אז כרגע אני כועסת על רויטל ועל אדיר קצת.

אוף.

הכל מתוסבך לי מדיי.