יום שלישי היה יום שעדיף היה לוותר עליו. פשוט מעצבן לחלוטין.

בספורט כולן עובדות על התרגיל. וכמובן, להדר אין עם מי לעשות. כי אלו הם חייה העלובים של הדר. המורה אמרה לי שאני אצטרף לקבוצה, או שאני אבקש ממישהי שתעשה איתי את הריקוד והיא תקבל ציון משלה עם הקבוצה המקורית משלה ואני אקבל ציון משלי.

אבל זה לא הולך ככה. כי אם מישהי הייתה כל כך רוצה לעשות איתי, היא כבר הייתה עושה את זה ממזמן לא? גם כן..... אז חופית התחילה להטיף לי מוסר, ואני שונאת את זה, אז יצאתי מהאולם והלכתי להתבכיין. אז היא ומורן באו וניסו לעזור לי, אבל דברים כאלו לא עובדים. אני כבר לא יודעת מה אני אעשה, באמת שלא... המורה אמרה שאם כולן יגידו לי "לא" היא תמצא אופציות אחרות.... אבל זה ברור שהן יגידו לא. אז או שאני אשבור לעצמי את הרגליים, או שלא תהייה לי בגרות. לא אכפת לי כבר האמת.

אחרי זה היה אמור להיות לי מבחן באנגלית. אבל המורה שלי לא באה, ורק באותו בוקר תלו שלט שהמבחן נדחה למחר. טוב שנזכרו באמת. אנה אמרה שהיא הולכת הבייתה, ואני הלכתי גם. וחזרתי למתמטיקה. חבל שחזרתי בכלל. לא הקשבתי למורה, למדנו חומר חדש ואני לא מבינה כלום בכל מקרה. אז גם לא עשיתי שיעורי בית (ובאמת שניסיתי). לפחות הצלחתי לכתוב לעצמי דברים, זה גם משהו.

אני בקושי ישנה, אני לא יודעת למה. אני מצליחה איכשהו להירדם לאיזה שעה – שעה וחצי אחה"צ, אבל חוץ מזה, בלילות אני יושבת מול המחשב, ועד שאני הולכת למיטה, אני לא נרדמת, ועד שאני נרדמת אני שוב מתעוררת, וחוזר חלילה.

וכואבת לי הבטן כל הזמן, והראש מסתובב, ואכלתי 4 שורות שוקולד פשוט מיותרות ביומיים האלו, שורות שבוודאי ייראו היטב על ישבני.

קיבלנו 69 על העבודת ביוטופ:/ עכשיו אני צריכה להקדיש את חיי לתיקון העבודה המעצבנת הזאת. אבל לפחות קיבלתי 82 בספרות, אחרי שהייתי בטוחה שאני מקבלת 60 במקרה הטוב. טיהי.