לא, המצב לא טוב באופן כללי. מסתבר שאמא שלי מחטטת אחרי, וקראה את הבלוג הזה. לא מעניין אותי כמה איך ולמה, כי אני ממש לא מתעסקת בשטויות, מה שמעניין אותי זה ששוב חדרו לדבר היקר שלי. למקום הפרטי, שהוא רק שלי. וזה כל כך מעליב, ופוגע, ומשפיל, שביודעין פלשו לי לחיים.... אז אולי אני צריכה להבין את הרמזים שמישהו שולח לי מלמעלה, ולהפסיק לכתוב כאן. אולי עדיף שאהייה שגיאה, אולי עדיף שאסתום את הפה ואפסיק לבטא את עצמי, אם אני לא יכולה לעשות את זה כמו שצריך.

האמת היא, שגם אין לי חשק לכתוב יותר. דברים כאלו פשוט מוציאים את החשק.

אני לא רוצה שיכריחו אותי ללכת למרפאה להפרעות אכילה, לא רוצה שיציקו לי עם מיני שיחות מוטיביציה, שיתחילו לשים לב לכל דבר שאני עושה, אני רוצה שיתנו לי לחיות את החיים שלי בשקט.

סיכום השבוע:

היו לי שתי מתכונות, בעצם שלוש. ביום ראשון הייתה לי מתכונת באנגלית. הטופס של מודל די היה ממש בסדר... הלך לי טוב. הטופס של מודל אי, היה טיפה קשה. האנסין היה קל, אבל השאלות! הן היו פשוט מעצבנות.... אבל איכשהו עברתי את זה, וגם עזרתי קצת לאנה.

ביום שלישי הייתה לי מתכונת בע"פ באנגלית, ולא הלך לי משהו, אבל קיבלתי 100.

וביום שישי הייתה לי מתכונת בספרות. היה דיי בסדר... ארוך ומייגע. כתבתי 10 עמודים! אבל לפחות סיימתי בית ספר!

ביום שישי אבא שלי חגג 50, אז הלכנו המשפחה המצומצמת למסעדה. היה ממש נחמד, וגם טעים. והביאו לאבא שלי גלידה עם זיקוק.

אחרי שחזרנו הבייתה הלכתי לרועי. היה דיי חביב. עשינו טוטו מי יאבד את הבתולים שלו ראשון, ואז מי אחריו... וכן הלאה. חופית הציעה את הרעיון. זה היה ממש בצחוק, חבל שהיו כאלו שלקחו את זה ברצינות. והיה גם קטע לא נעים.... שרועי נפגע מאלון... אמרתי לו שיבליג על זה, שבמילא השנה נגמרה, ואנחנו נתנתק אחד מהשני ועדיף לזכור את החברות הזאת בתור משהו חיובי בלי משקעים שליליים.

היום הייתי אמורה לצאת לטרמינל. אני לא יודעת למה הבטחתי, כי ממש לא היה לי חשק. באיזה שלב כבר פשוט ישבתי ובכיתי במיטה שלי, ולא רציתי כלום.

אז הברזתי.

וסיננתי את חופית.

פעמיים.

אני יודעת שזה לא יפה ושזה ילדותי, אבל כזאת אני. אולי לא מגיע לי שיהיו לי חברים....